א.ב.יהושוע
יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הייתה משפחתו ספרדית ותיקה מירושלים. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, הייתה משפחתו יוצאת מרוקו. סבו אלעזר רוזיליו היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. יהושע התחנך בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית ולמד בתיכון הגימנסיה העברית רחביה. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות. כיום הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים והיא ומופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988,1997,2000) ופרינסטון (1992). קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, ויצמן, בן-גוריון, טורינו ואקול נורמל סופרייר.
היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016, והוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, ומתגורר בגבעתיים.
אביבית לוי
בין פרסומיה:
זכות השתיקה (שירים, עקד, 2002).
הולך תמים: מורשתו, חייו ופועלו של הרב יוסף קפאח (יד מהר"י, 2003)
קולות מן התיבה (שירים, עקד, 2006)
פנים באבן (שירים, ספרי עיתון 77, 2013)
סנונית בחורף (שירים, אבן חושן, 2019)
מילים ברורות (אלבום מוזיקה, 2013)
אביבית לוי נשואה ואם לארבעה.
אגי משעול
היא מתגוררת בכפר מרדכי וביחד עם בעלה גיורא הם מגדלים רימונים ואפרסמונים.
אגי משעול היא בעלת תואר M.A לספרות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
במשך 20 שנה לימדה ספרות בתיכון האזורי באר טוביה ואף שימשה כ'סופר מורה' ברחבי הארץ. לאחר מכן לימדה שבע שנים ב'עלמא', מכללה לתרבות עברית בתל אביב. כמו כן שמשה כמנחה בסדנאות הכתיבה של הליקון ואף ניהלה את בית הספר לכתיבה במשך ארבע שנים.
אגי משעול לימדה בסדנאות הכתיבה של אוניברסיטת תל אביב, ירושלים ובן גוריון.
16 קובצי שיריה כונסו בשני אוספים: 'מבחר וחדשים' 2003 (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד) ו 'מלאך החדר' 2015 (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד).
פרסים בארץ: ראש הממשלה, פרס חולון, פרס יהודה עמיחי, פרס דוליצקי, פרס ניומן למפעל חיים.
פרסים בחול: הפרס הבינלאומי על שם זביגנייב הרברט והפרס האיטלקי לריצ'י-פאה.
ספרים מתורגמים שלה ראו אור ב: אמריקה, אנגליה, אירלנד, ארגנטינה, רומניה, סלובניה, איטליה, והונגריה. בקרוב – פולניה.
אגי משעול מחזיקה בשלושה תארי דוקטור לשם כבוד: אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן.
אדיבה גפן
ילידת חיפה. מתגוררת בתל אביב
במהלך השנים שמשה עיתונאית בנושאי תרבות בעיתון "קול הנגב" של קבוצת "ידיעות אחרונות" ובירחון "את". כתבה בעיתון "אריאל" שבהוצאת משרד החוץ. כתבה טור במוסף "ליידי גלובס" וטור אישי "העולם על פי סבתא", המתפרסם בעיתון "להיות הורים" ובאתר האינטרנט nrg.
בין מקימי תיאטרון באר שבע. שמשה דוברת ומנהלת יחסי הציבור של תיאטרון באר שבע. במסגרת תפקידה הקימה את החוג לנוער שוחר תיאטרון ואת אגודת ידידי התיאטרון. במשך עשור היא כיהנה כראש מחלקת הדוברות, יחסי הציבור והפרסום של תיאטרון הבימה, והפיקה את אירועי חגיגות השבעים לתיאטרון. במקביל, כיהנה כאשת השיווק ודוברת עמותת "אל-סם".
ספרה הראשון, "רצח בקריאה ראשונה" בהוצאת זמורה ביתן, המתרחש בתיאטרון באר שבע, שזכה לאהדת קהל הקוראים והמבקרים. עד כה כתבה 22 ספרים מהם ספרי ילדים, ספרי עיון ורומנים. סיפורים פרי עטה התפרסמו באנתולוגיות שונות שיצאו לאור בארץ ובחו"ל. מרצה ומלמדת במוסדות שונים ברחבי הארץ.
המחזה הראשון שכתבה, "אתרוגים", הוצג במסגרת פרויקט "פותחים מסך" למחזאות מקורית בתיאטרון בתיאטרון בית ליסין. מחזה נוסף שכתבה, "חלום קוסטה ריקה" עובד למחזמר והועלה בשנת 2014 במסגרת "חג המחזמר בת-ים" ומוצג עד היום ברחבי הארץ
גפן מכהנת כיו"ר פעיל של מכון גנזים של אגודת הסופרים העבריים בבית אריאלה תל אביב, כיו"ר תיאטרון הידית פרדס חנה, חברת הוועד המנהל של תיאטרון דימונה וחברת ועדת הביקורת של אנסמבל עיתים. משנת 2014 חברת הוועד המנהל אנסמבל המוזיקה "סיסטם עאלי", בת ים.
אירינה מאולר
אירינה מאולר עלתה לישראל ב-1990 ממוסקבה. חברה באגודת הסופרים של רוסיה ובאגודת הסופרים של ישראל. מחברת של ששה ספרי שירה ופרסומים רבים בכתבי עת. מחברת הרומן "אהבתה של המהגרת". בין השנים 2005-2018 בהוצאת לאור המוזיקלית במוסקבה "ארטסרביס" יצאו ששה אלבומים מוזיקליים. חברה באגודת הציירים בישראל. כלת פרס ונציאני "קנלטו" (2016), כלת פרס ולסקס על התרומה לאמנות הציור (2019). כלת פרס ע"ש דוד סמוילוב ופסטיבלים בינלאומיים רבים. עורכת מדור השירה בכתב העת "ארטיקל". אחת המארגנות של הפסטיבלים השיריים הבינלאומיים "קריאות בארדים" ו"הדרך לבית המקדש".
אלכסנדר איליצ'בסקי
אלכסנדר איליצ'בסקי נולד בשנת 1970 בקצה הדרום-מערבי של האימפריה הסובייטית, בעיר סומגאיט, אזרבייג'ן. גדל ולמד במוסקבה, בוגר המכון האקדמי לפיזיקה וטכנולוגיה במוסקבה עם תואר בפיזיקה תיאורטית. בשנות ה-90 למד ועבד בישראל ובקליפורניה. בשנת 1999 חזר למוסקבה. פרסומיו הספרותיים הראשונים שייכים לתחילת שנות האלפיים. כתב עבור כתבי-עת שונים, עבד ב"רדיו חרות" ובכתב העת היהודי "לחיים". בשנת 2013 עלה לישראל. כעת עובד כפיזיקאי במחלקה לרדיותרפיה בבית החולים הדסה עין כרם. פרסםר תשעה רומנים, שלושה קובצי מסות, שני קובצי סיפורים קצרים, ארבעה ספרי שירה. חתן פרסים רבים, כולל פרסי כתבי עת "נובי מיר" (עולם חדש) (2005) ו"זנמיה" (דגל) (2011), פרס הסיפור הטוב על שם יורי קזאקוב (2005), "הבוּקר הרוסי" על הרומן "מאטיס" (2007), הפרס הלאומי של רוסיה "הספר הגדול" על הרומן "הפרסי" (2010), פרס משרד הקליטה הישראלי על שם יורי שטרן (2015). "מתווה ניוטון", הרומן החדש שלו, שנכתב על בסיס החומרים שנאספו בזמן שהייתו בירושלים, ראה אור במוסקבה בסתיו 2019.
אלחנן ניר
ב-2004 ייסד את מדור הספרות במוסף 'שבת' – מוסף לתורה הגות, ספרות ואמנות, בעיתון 'מקור ראשון' והיה עורכו משך 7 שנים, וב-2011 הפך לעורך המוסף.
ארבעת ספרי שיריו "תחינה על האינטימיות" (2008), "האש הרגילה" (2011), "מי שנפלה עליו מפולת" (2014) ו"גוף שנתת בי" (2019) ראו אור בהוצאת 'ריתמוס – הקיבוץ המאוחד' במהדורות רבות והוא הוכתר כ"אחד המשוררים הבולטים והאמיצים בדורו" (אלי הירש, ידיעות אחרונות, נובמבר 2011).ספרי שיריו הודפסו במספר מהדורות, תורגמו למספר שפות ובוצעו בידי הרכבים שונים.
כן הוציא שני ספרי הגות יהודית-עכשווית, "אם רץ ליבך" (2011) שזכה בפרס עמינוח ליצירה תורנית, ו"יהודי בלילה" – מסע בחלומות ר' נחמן מברסלב (2017), שראו אור בהוצאת 'ידיעות ספרים'. וכן רומן, "רק שנינו", שראה אור בהוצאת "הספריה החדשה" וזכה עוד בהיותו בכתב יד במלגת פוזן הבינלאומית בברקלי (2014) ולאחר מכן בפרס שרת התרבות (2017). על יצירתו זכה בפרס רמת גן לספרות (2010), בפרס ראש הממשלה ליצירה (2011), בפרס קוגל (2016) ובפרס שר החינוך ליצירה יהודית (2019). נשוי ואב לחמישה.
אליעזר פאפו
דר. אליעזר פאפו הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ויושב ראש מרכז משה דוד כהן לתרבות הלדינו באוניברסיטה.
הוא משמש גם כנשיא "ספרד – חברה ללימודי ספרד" איגוד מקצועי בינלאומי מיוחד ללימודי יהדות ספרד, ועורך ראשי של "איל פרזנטי – כתב עת לחקר יהדות ספרד."
דר. פאפו הוא גם נציג האקדמיה הישראלית ב"מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלדינו," וחבר מועצת המנהלים של הרשות.
במחקריו הוא מתרכז בפולקלור, בפרט בספרות הספרדית (מדוברת וכתובה, רבנית וחילונית).
נכון לעכשיו הוא מכין בחסות "הקרן הלאומית למדע:" מהדורה מוערת של "ילקוט מעם לועז" לספרי שמות, ויקרא, במדבר, עם תעתיק, תרגום לאנגלית והקדמה מחקרית.
בינואר 2014, ספרו "היתלת לבנך ביום ההוא – פרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח" זכה בפרס בן-צבי היוקרתי.
הוא פרסם כארבעים מאמרים, בשמונה שפות, על היבטים שונים של תרבות וספרות יהודי ספרד, וכן רומנים, אחד בלדינו ושלושה בסרבו-קרואטית.
אלכסנדר מליכוב
אלכסנדר מליכוב (מיילכס) נולד בשנת 1947 במשפחה של מורה שנשלח לגלות בצפון קזחסטן לאחר שחרורו ממאסר במחנה עבודה בוורקוטה, מעבר לכותב הצפוני. כנער, התעניין במדעים, היה אלוף המחוז בפיזיקה ומתמטיקה, זכה בפרס אולימפיאדת הפיזיקה של סיביר. בשנת 1969 סיים את לימודיו בפקולטה למתמטיקה ומכאניקה של אוניברסיטת לנינגרד, קיבל תואר שלישי ועבד במשך כעשרים שנה בתחום המתמטיקה השימושית, עם שישים פרסומים מדעיים. סיפורו הראשון פורסם בשנת 1979 בכתב העת "סבר" (צפון). כיום הוא מחברם של עשרים ושניים ספרים ולמעלה מאלף פרסומים בעיתונות, שכל הזמן חוזרים אל הנושא היהודי. הספרים החשובים ביותר מסוג זה הם "ואין להם תגמול", "ארץ ציון האדומה", "בירוביג'אן - הארץ המובטחת". חתן פרסים ספרותיים רבים, סגן העורך הראשי של כתב העת "נייבה". נשוי ואב לשני בנים בוגרים. מתגורר בסנקט-פטרבורג.
אלקס ריף
ספר שיריה הראשון ״טִפשונת משטרים״ זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. הספר יצא ב-2018 ומסכם ב-50 שירים את חוויות ההגירה שלה מברית המועצות לישראל (הוצאת פרדס. עורכת: יעל גלוברמן, מאיירת: וליה רוזןֿ).
הבריגדה התרבותית היא קבוצת צעירים יוצאי ברית המועצות בני ״דור 1.5״, שהיגרו לארץ כילדים בשנות ה-90. הבריגדה פועלת מאז 2015 בכדי להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית, בין היתר, באמצעות הפרויקטים: ערבי שירת הגירה- סיפורי הגירה של אמנים צעירים יוצאי ברית המועצות בשירה ומוזיקה. נוֹבִי גוֹד ישראלי- שבירת הסטיגמות סביב חג השנה החדשה והסבר אודות מהותו האמיתית כחג חילוני, משפחתי וביתי. הפרויקט הגיע לכמיליון איש ברשתות החברתיות, הופיע במעל שישים ערוצי תקשורת והנובי גוד הפך לחג ישראלי מקובל ואהוב; מבצע וֵטֵרָן- סיפורם של החיילים היהודים בצבא האדום במלחמת העולם השניה דרך מפגשים עם וטרנים וקמפיין רשת. עונת ההוכחות- סיפוריהם של 350,000 צעירים דוברי רוסית שלא יכולים להתחתן בארץ או עוברים מדורי גיהינום כדי להוכיח יהדותם; פסטיבלי אודסה וסנט פטרבורג ואחרים.
אלקס בוגרת תואר ראשון במדע המדינה ומנהל עסקים ותואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית במסלול המצטיינים "צוערים לשירות המדינה", מסלול תסריטאות של בית הספר לקולנוע סם שפיגל ומסלול הליקון לשירה.
ילידת אוקראינה, עלתה עם הוריה בשנת 91 בגיל חמש. אמא לגור (1.8) ובת זוג לדניאל.
אמונה אֵלון
אמיר אור
פרסם מאמרים בנושאי ספרות, חברה, היסטוריה, קלסיקה ודתות, ומבחר מאמריו כונס ב'שיחה – מאמרים נבחרים 1988־2018'. בין תרגומיו "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (המפעל לתרגומי מופת 1995) "סיפורים מן המַהַבְּהארָטָה" (1997) ו'עֵבֶר – תרגומים נבחרים 1987־2017'.
על יצירתו זכה בפרס ברנשטיין, מילגת פולברייט ליוצרים, פרס ראש הממשלה, ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות, פרס שירת היין של פסטיבל סטרוּגה, פרס הספרות ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה, פרס אטלס השירה האירופי, פרס העולם־מבעד־לשירה, בלו־מט מונטריאול, ומדליית הומרוס האירופית לאמנות ושירה. כן זכה בחברויות כבוד באוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים באוקספורד ועוד. נבחר כסופר אורח למפעל 'פראג, עיר התרבות' של יונסק"ו, וייצג את ישראל בביאנלה האסייתית לשירה 2019 בניו דלהי.
ב־1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ופסטיבל השירה הבינלאומי. כיהן כעורך כתב העת וסדרות השירה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". על תרומתו לספרות העברית בתחום העריכה זכה בפרס שרת התרבות לעריכה ספרותית (2017).
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה להוראת כתיבה יוצרת. לימד בהליקון, באוניברסיטת ב"ש ובאוניברסיטת ת"א, ובאוניברסיטאות באנגליה, אוסטריה, צ'כיה, ארה"ב ויפן. שימש עורך ארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק", ועורך סדרת השירה "כתוב". מכהן כחבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , וכמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אנה (חנה) פיין
ניצחתי בתחרות הספרותית "הילדים והטרור".
אנטלה קאסי
נשיאת ארגון פן אלבניה ושגרירת שלום. משוררת, סופרת, מתרגמת ומסאית
היא חיברה ספרים רבים באלבנית ובשפות זרות, והיא אשת רוח ידועה בחיי התרבות של אלבניה. היא היתה חברה ב"ועדת החיפוש" של פאן – ארגון הסופרים הבינלאומי.
קאסי זכתה בפרסים לאומיים ובינלאומיים לספרות, ועבודותיה תורגמו לשפות שונות. היא כותבת בכתבי עת ובעיתונות היומית באלבניה ומתמקדת בתנועות חברתיות, בנושאי תרבות ופוליטיקה. היא גם הוזמנה לכותבת אורחת לאוניברסיטאות באלבניה ומחוצה לה.
שירתה תורגמה ופורסמה באנתולוגיות, כתבי עת וביטאוני ספרות במקדונית, סרבית, טורקית, בולגרית, רומנית, איטלקית, גרמנית, צרפתית, אנגלית ועוד.
היא זכתה בתארים "Universum Dona" ו-"Honorary Academician" המוענקים מטעם "האוניברסיטה הבינלאומית ללימודי שלום." נכון לעכשיו היא עובדת באוניברסיטה הקתולית "The Lady of Good Council" שבעיר טיראנה, בירת אלבניה.
אסתר אורנר
ארז ביטון
נולד בשנת 1942 בעיר אוראן, באלג'יריה, להורים ילידי דרום מרוקו. עלה לארץ בגיל 6 עם משפחתו בשנת 1948 - למעברת רעננה ולאחר מכן לעיר לוד. למד ב"בית חינוך עיוורים" בירושלים ובהמשך השלים את לימודיו לתארים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן ברמת גן.
במשך קרוב ל-20 שנה היה עובד פסיכו-סוציאלי ופעיל חברתי במרכז ובפריפריה. הקים את "תהילה" - תנועה לצמצום הפער החברתי ב1974.
ארז ביטון כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל, כיו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה וכחבר במועצות ציבוריות רבות. הוא חבר דירקטוריון הוצאת הספרים "עם עובד. ייסד בשנת 1982 את כתב העת הספרותי "אפיריון" ומשמש מאז העורך הראשי שלו. מייסד (1994) ויו"ר המרכז הים-תיכוני הבינלאומי לקשרים ספרותיים ותרבותיים בינלאומיים.
ארז ביטון היה המשורר הראשון אשר נתן ביטוי, לכאב הדור השני של העלייה מארצות המזרח והמגרב, ובכך פתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית . שני ספריו הראשונים "מנחה מרוקאית" (1976) ו-"ספר הנענע" (1979) נחשבים ציוני דרך בשירה העברית. ארז ביטון זכה בפרס ישראל לספרות בשנת 2015.
אשר רייך
אשר רייך הוא יוצר מגוון ורב השראה מאין כמוהו. ספרו הראשון "בשנה השביעית לנדודי" הופיע ב-1963 עד כה פורסמו 20 ספרי שירה. יצאו לאור מבחר משיריו בהוצאת מוסד ביאליק "קול השירים". וכן שלושה ספרי פרוזה "מזיכרונותיו של חולה שכחה" ו"איש עם דלת" "הרחק בתוכה,"2019 וספריו תורגמו לגרמנית ושפות אחרות.
אשר שימש כעורך ביטאון הסופרים מאזניים במשך כתשע שנים. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים בארץ ובחו"ל. בשנת 1999 נבחר לחבר האקדמיה הגרמנית לשירה ושפה.
אשר זכה בפרס ראש הממשלה, בפרס הנשיא 2000, בפרס ברנר 2002. ב-2011 בפרס רמת גן לשירה על ספרו "השחיין המהיר של הרגש" - מבחר שירי אהבה. בפרסי אקו"ם (בעילום שם) זכה בשנים 1965, 1968, 1975 ו-2009 וב- 2015 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים.
למעלה מ-25 שנה לימד אשר רייך שירה בסדנאות שירה בבית אריאלה בתל אביב ובמקומות אחרים. הוא נמנה היום עם בכירי המתרגמים מן השירה הגרמנית. ספרו "הנשיקה מבעד למטפחת", עוסק בהשוואת תרגומי שירה. ספרו "סוף העולם" מציג מבחר שירים של משוררים גרמנים אקספרסיוניסטים. כן תרגם מבחר משיריו של המשורר הגרמני הנודע הנס מגנוס אנצנסברגר, "מלכויות צל" (קשב לשירה 2007), ומבחר משירי גוטפריד בן ("נעורים יפים", הוצאת כרמל, 2013).
אשר רייך אינו שוקט על שמריו.ממשיך במלאכת התרגומים והכתיבה
ברברה פוגצ'ניק
גאבור שנטו
הוא בוגר לימודי משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת Eötvös Loránd, בודפשט, וכמו כן הוא למד לימודי אסתטיקה ולימודי יהדות. בשנת 2003 הוא השתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה שבארצות הברית. שנטו הוא העורך הראשי של כתב העת היהודי ההונגרי Szombat. כמו כן הוא חוקר ומלמד ספרות יהודית מודרנית.
שנטו פרסם רומנים אחדים, אוספי סיפורים קצרים וספר שירה. הנובלה שלו Mószer יצאה לאור בגרמנית בשנת 1999 ואסופת סיפורים קצרים פרי עטו יצאה לאור ברוסית בשנת 2008. הרומן שלו "חתולי קפקא" יצא לאור בתורכית בשנת 2018, ויצא לאור בצ'כית בשנת 2020.
אחד מסיפוריו הקצרים, 1945 – השיבה הביתה, עובד לסרט שכותרתו 1945, בבימוי הבמאי ההונגרי פרנץ טורוק. הסרט, ששנטו נמנה עם מחברי תסריטו זכה בעשרים פרסים בינלאומיים ונמכר להפצה בארבעים מדינות.
אוסף הסיפורים הקצרים שלו משנת 2017, 1945 וסיפורים אחרים, יצא בקרוב לאור באיטלקית ובסינית. סיפור הנושא, 1945, תורגם לאנגלית, גרמנית, ספרדית, רוסית, הולנדית, סלובקית וסלובנית.
הרומן האחרון פרי עטו שיצא לאור בשנת 2019 הוא "סימפוניה אירופית."
גוון אקרמן
גונדולה שיפר
נולדה ב־1980 וחיה בקלן כמשוררת ומתרגמת ספרותית. היא למדה ספרות כללית והשוואתית ושפה וספרות עברית במינכן ובירושלים. ב-2010 השלימה את הדוקטורט שלה על הפואטיקה של תהילים. הספר האחרון שלה הוא ״תרצה אתר ‒ כשהכל נוגע. ביוגרפיה של המשוררת במסות ובתרגומים״ (edition karo 2019). היא זכתה בין היתר במלגה הראשונה למתרגמים בתחילת דרכם מקרן האומנות אן.אר.וו עבור עבודתה על תרגום הרומן ״אבדות״ מאת לאה גולדברג (הוצאת ארקו, 2016). לאחרונה זכתה במלגת איגוד המתרגמים הגרמני על מנת לעבוד על האנתולוגיה ״שירה עברית בגרמניה״ (בעריכת אדריאן קאסניץ' וגונדולה שיפר, הוצאת פאראזיטנפרסה, 2019).
היא כותבת שירה בגרמנית ובעברית ומתרגמת את שיריה בעצמה לגרמנית. ב-2017 התפרסם ספר השירה שלה ״ירושלים-קלן. דרום על פני ספרי״ (הוצאת גרוסוואן). נוסף על כך, שיריה התפרסמו באנתולוגיות וכתבי עת שונות. שיריה בתרגומו של ירדן בן־צור ראו אור בישראל בעיתונות ״ידיעות אחרונות״ ו״הארץ״. באוקטובר הקרוב ייצא לאור ספר השירה הדו־לשוני בעברית ובגרמנית ״בין השורות״ (הוצאת פסז׳ן, וינה), עם מבחר שיריה ליד שירי שלוש משוררות ישראליות וגרמניות אחרות.
גלעד מאירי
דורית זילברמן
יש לי שני עטים – באחד אני כותבת ספרים ובשני כתבי טענות והגנה בתחום דיני המשפחה, כעורכת דין. אני משתמשת בעט גם כעורכת וכסופרת צללים. בין לבין אני מרצה, מלמדת כתיבה יוצרת, ומרצה במגוון נושאים; מכהנת כס. יושב ראש אגודת הסופרים העברים בישראל מאז 2015 וכיושבת ראש מערכת כתב העת הספרותי "מאזניים".
תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר: עיונים ביצירת יונה וולך 1984. (המחקר והספר הראשון על וולך).
קיבלתי את תואר הדוקטור בשנת 1990 מאוניברסיטת בר אילן בנושא: "האני היהודי החצוי ביצירות א.ב. יהושע ופיליפ רות'". אחדים מספרי עוסקים בחיפוש אחר הזהות היהודית, אחדים – אחר הזהות הנשית ומנסים לברר את המושג אימהות. ספרי עובד לסרט בשם "טהארה"; השתתפתי בכמה כנסים בינלאומיים והרציתי על יצירתי. ספריי תורגמו לשפות אחדות כמו אנגלית צרפתית ערבית הינדית סרבית ורומנית.
קיבלתי מלגות ופרסים ספרותיים ובהם: קרן תל אביב לאמנות, קרן דוב סדן, קרן זיכרון לתרבות יהודית בניו יורק; הקרן לעידוד סרטי איכות. פרס קוגל, פרס ראש הממשלה לשנת 2017.
פרסמתי 19 ספרים בעיקר רומנים ויש לי 3 ילדים, הם פאר היצירה שלי, תום דין ואביגייל.
דינה קטן בן ציון
ד"ר דינה קטן בן-ציון היא משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות.
בעלת תואר ראשון באנגלית ובספרות עברית (1967) ותואר שני בהיסטוריה (1987), שניהם מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שלישי בספרות משווה מאוניברסיטת בר-אילן (2011).
פרסמה 7 ספרי שירה, 3 ספרי עיון וספר אוטוביוגרפי. תרגמה יצירות של חשובי הסופרים והמשוררים שכתבו בסרבית/קרואטית לאחר מלחמת העולם השנייה. בין תרגומיה ספרים מפרי עטם של איווֹ אַנְדְריץ', דנילוֹ קישׁ, אלכסנדר טישְׁמָה, דָוִיד אַלְבָּחַרִי, פיליפּ דָוִיד, מילוֹרד פּאביץ', דוּבְּרָבְקָה אוּגְרֶשִׁיץ', גוֹרְדַנָה קוּאִיץ', וַסְקוֹ פּוֹפָּה, איוָון לאליץ' ואחרים, וכן יצירות בודדות רבות מספרות ארצות יוגוסלביה לשעבר בשירה, פרוזה ועיון, שפורסמו בבמות ספרותיות שונות.
על תרגומיה זכתה בפרס מטעם ארגון פאן הסרבי (1993) ובאות הוקרה מטעם אגודת מתרגמי הספרות של סרביה (2011). פעמיים זכתה בפרס היצירה לתרגום מטעם שרת התרבות והספורט (ב-1994 וב-2015).
דינה קטן בן-ציון חוקרת ומרצה על המורשת הרעיונית ביצירות סופרים יהודים מארצות יוגוסלביה לשעבר, ובכלל זה על נושאים הקשורים בביטוי הניתן בספרות שנכתבה בסרבית/קרואטית לזהות היהודית על פניה המשתנים והולכים לאחר השואה ועל יהדות כזהות ותרבות במסגרת התייחסות חופשית מדת.
דלפין אורווילר
אורווילר נולדה וגדלה בננסי, עברה לירושלים בת 17 ולמדה מדעי החיים באוניברסיטה העברית. חמש שנים אחר כך היא חזרה לפריז ועבדה כעיתונאית. היא למדה אצל מלומדים יהודים נודעים ו"באוניברסיטה ישיבה" בניו יורק. בשנת 2008 היא הוסמכה לרבנות ב-Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion שבניו יורק.
עם פרסומיה נמנים:
(en) Notarikon: The Rabbinic Art of Word-breaking, Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion, Brookdale Center, 2008.
(en) Lifting the Curtain - The theatrical Kol Nidre [archive], article of Delphine Horvilleur in the collective work All these Vows [archive] published by rabbin Lawrence A. Hoffman (en), 2011, Jewish Lights Publishing.
(fr) En tenue d’Ève : féminin, pudeur et judaïsme, Grasset, 2013
(fr) Comment les rabbins font les enfants, Grasset, 2015
(fr) with Rachid Benzine, Des mille et une façons d’être juif ou musulman, Seuil, 2017
(fr) Réflexions sur la question antisémite, Grasset, 2019
דנה כספי
בין הסופרים העכשוויים שכספי תרגמה ניתן למצוא את פטר הוג, פֶּר פֶּטֶרסון, לארס סוֹבִּי כּריסטנסן, רוי יקובּסן, פֶּר אוּלוּב אֶנקוויסט, ביארנה רוֹיטֶר, שֶל אַסקילְדסֶן ויוּ נסבו. תרגמה את טרילוגיית "קריסטין לַוורַנְסדַטֶר" מאת הסופרת הנורווגית זוכת פרס נובל, סיגריד אוּנְדְסֶט. במקביל היא מתרגמת גם ספרי ילדים, ביניהם תרגומים חדשים לספריה של אסטריד לינדגרן כגון "בילבי גרב-ברך", "מדיקן" ו"קרלסון על הגג" ולסיפורי משפחת המומינים מאת טוּבֶה ינסון, שכתבה גם את "ספר הקיץ" – ספרה הראשון למבוגרים שראה אור בעברית. בימים אלה שוקדת בין השאר על תרגום ששת הכרכים של הרומן מעורר המחלוקת "המאבק שלי" מאת הסופר הנורווגי קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד.
בשנת 2002 זכתה בפרס שר התרבות, המדע והספורט על תרגום הספר "אחים בדם" מאת אינגְוַור אַמבְּיורנסֶן, ובשנת 2011 בפרס למתרגמים משפה מיוחדת (במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית) על תרגום הספר "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת שֶל אסקילדסן. כמו כן זכתה בפרס NORLA (Norwegian Literature Abroad) מטעם משרד החוץ הנורווגי בשנת 2013 ושנה לאחר מכן בעיטור אנדרסן על תרגום הספר "משפחת המומינים - חורף קסום" מאת טובה ינסון. בשנת 2016 זכתה בפרס רמת-גן למצוינות ספרותית על תרגום ספרו של דאג סולסטד "רומן 11, ספר 18" מנורווגית.
דני כספי
דני החל לפרסם שירה וסיפורים קצרים בכתבי-עת ספרותיים מגיל 40. אוסף השירה הראשון שלו "רפואה פנימית" יצא לאור בשנת 1991 (יחדיו). ספר הסיפורים הקצרים שלו "הפסקה פתאומית" (זמורה ביתן, 2004) זכה בפרס משרד התרבות לשנת 2005 על יצירת בכורה בפרוזה. הרומן שלו "ארבע רוחות אהבה" ראה אור בשנת 2009 (כנרת-זמורה-ביתן). אוסף השירה האחרון שלו ("ספק בגידה") ראה אור באוקטובר 2018 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. דן נמנה עם מייסדי שירת המדע, תחרות הספרות השנתית לזכר עופר לידר למדענים במכון ויצמן למדע, וחבר מערכת הפרסום השנתי של שירת המדע בהוצאת WIS.
דפנה שרייבר
דוקטורנטית בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה מתמקדת בקשרים שבין אמונות, ערכים ופוליטיקה חסידית בחסידות גור בהנהגתו של רבי ישראל אלטר, האדמו"ר הרביעי לבית גור, מקום המדינה ועד לשנת 1977.
למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוג להיסטוריה כללית ובחוג למדעי המדינה, ולתואר שני בחוג למחשבת ישראל.
את עבודת הגמר בחוג למחשבת ישראל כתבה על אברהם מרדכי אלתר, בעל ה"אמרי אמת", האדמו"ר השלישי לבית גור. בשנת תשע"ד זכתה בפרס אריה לובין לחקר מדעי היהדות.
דיתי רונן
דיתי רונן היא משוררת, עורכת ומתרגמת שירה.
פרסמה תשעה ספרי שירה, ארבעה בעברית וחמישה בשפות אחרות. שירתה מתורגמת לשפות רבות ומתפרסמת באנתולוגיות ובאתרי שירה במקומות שונים בעולם. דיתי רונן זכתה בשלושה פרסים בינלאומיים, בשני פרסים לאומיים ובמספר אותות כבוד, הזמנות אירוח ומלגות והיא מוזמנת להופיע עם שיריה בפסטיבלים, באקדמיות ובמסגרות אחרות בישראל וברחבי העולם.
לצד עבודתה הספרותית, ד"ר דיתי רונן היא חוקרת, יועצת ומרצה לאמנויות, לתיאטרון ולמדיניות תרבות. לשעבר מרצה באוניברסיטה העברית, מנהלת תחומי מדיניות תרבות, תיאטרון וספרות במשרד התרבות, ומנהלת תחומי תיאטרון וספרות באגף לאמנויות בעיריית תל אביב.
דיתי רונן נולדה בתל אביב. היא אם לחמישה ומתגוררת בנווה מונוסון.
ולרי זנאטי
ז'ק אטאלי
ז'אק אטאלי הבריק כסופר בז'אנרים רבים ושונים. הוא כתב מחזות תיאטרון, ובנושאים שונים: מוסיקה, כלכלה, היסטוריה, סוציולוגיה וכן הלאה.
חביבה פדיה
מספרי השירה של חביבה פדיה:
הגיהנום הוא גן עדן ברוורס, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד – 2016.
מוקדמים ומאוחרים, הוצאת גמא, 2015.
דְּיוֹ אדם, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד – 2009.
מוצא הנפש, תל אביב: עם עובד – 2002.
מתיבה סתומה, תל אביב: עם עובד – 1996.
ספרי פרוזה:
בעין החתול, תל אביב: עם עובד – 2008.
חותמות, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2014.
חוה פנחס-כהן
נושא מרכזי במחקרה וכתיבתה של פנחס-כהן, הינו העיסוק בספרות יהודית, בזהותן של ספרויות היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה. היא עוסקת בחקר תרבות יהדות הבלקן מאז גירוש ספרד, התפתחותה באזורי הבלקן השונים בשפת הלדינו והיעלמותה בשואה. חוה פנחס כהן מרבה לשוטט ולכתוב בארצות הבלקן: בולגריה, סרביה, מקדוניה וסלובניה, הן מזווית הראיה היהודית והן התרבותית. מאמריה בנושא פורסמו בעיתונים "הארץ", "ישראל היום" ו"מקור ראשון". שיריה תורגמו לאנתולוגיות שונות בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, בולגרית, ספרדית, סינית, סרבית-קרואטית, סלובנית, סלובקית, מקדונית, הונגרית, הינדו ותורכית. עד כה פרסמה שנים עשר ספרי שירה; ספר שיחות על שירה ואמנות עם המשורר ישראל אלירז, אסכולה של איש אחד, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
חנן שניר
טוביה סולמי
מנעוריו, מעל שישים שנה, כותב סולמי שירה ועד היום פרסם שבעה ספרי שירה והם:
תפלה לגולים בעולמם, 1974
שתי גדות למוצררה, 1978
בטרם גשם, 1978
עד עלות השחר, 1980
אל הר ההר, 1983
כרם היה לתימנים, 2005
ואף על פי כן, 2015.
מזה שנים נחשב סולמי למשורר לוחמני המבטא בשירה ובפרוזה מחאה על תופעות שונות בחברה הישראלית. ב-2005 זכה בפרס שבזי לשירה.
טל ניצן
ממייסדות ועורכות כתב-העת המקוון "המוסך" שבאתר הספרייה הלאומית.
יגאל שוורץ
כיהן כראש החוג לספרות עברית בירושלים (1999-1998) וכראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2006-2003 ו-2010-2008), וב-2009 הקים בה את המסלול למו"לות. החל משנת 2001 מכהן כראש מרכז "הקשרים" (שהפך למכון מחקר בשנת 2007) לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ייסד וערך את סדרת הספרים המחקרית "מסה קריטית" וערך את כתב העת המחקרי "מכאן". מייסד ועורך כתב העת הבינ"ל BGU Review. מ-2007 משמש כעורך בכיר ויועץ המערכת בהוצאת כנרת זמורה דביר, הוצאת הספרים הגדולה בישראל. הוא גם עורך הסדרה "רוח צד" (עם דקל שי שחורי ומוריה דיין קודיש).
יהודית רותם
יהודית רותם היא סופרת ועורכת, פרסמה תחת שמה 13 ספרים, שחלקם תורגמו לשפות שונות וזכו בפרסים ספרותיים. כתבה וערכה כ-70 ספרים מוזמנים. מעת לעת היא כותבת סקירות על ספרים ב"הארץ", מרצה ומשתתפת באירועים ספרותיים. היא סבתא ל-24 נכדים ולשבעה נינים [עד כה.
יהושוע סובול
יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט) 1939 הוא מחזאי, במאי וסופר ישראלי.
הוא גדל בתל מונד. באמצע שנות ה-60 כתב סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "קשת". למד ספרות והיסטוריה בסמינר אורנים ופילוסופיה בסורבון בפריז. כשלמד בפריז שמע על עלילת דם שהתפתחה נגד סוחרים יהודים בעיר. הוא כתב על הנושא וכתוצאה מכך החל להיות כתב "על המשמר" בפריז. כשחזר לארץ כעבור שנה החל לעשות כתבות שטח לאותו עיתון. כתבותיו על שכונות מצוקה בשנות ה-70, שימשו מאוחר יותר כחומר רקע לכתיבת המחזה "קריזה". מחזהו הראשון היה "הימים הבאים" (1971) בתיאטרון חיפה. לאחר מכן עבד שם כמחזאי וכעוזר למנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1984 נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ובעקבות זאת פרש מכתיבה עיתונאית והחל בפרסום מאמרים פובליציסטיים. מחזהו "גטו" מ-1983 זכה להצלחה בינלאומית. המחזה תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות, וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים. לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" ב-1988, התפטר מתפקידו כמנהל אמנותי והחל להתמקד יותר בכתיבת מחזות.
מחזותיו של סובול עוסקים בשלושה נושאים עיקריים: ביקורת חברתית (קיפוח, פונדמנטליזם דתי), אירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העם (השואה, תקופת ההתיישבות בארץ) ונגיעות אקטואליות (סרבנות מצפון, הנדסה גנטית ועוד). הוא כתב מספר פזמונים להצגותיו ופרסם שני ספרים. בשנת 2006, בגיל 67, עלה סובול לראשונה על הבמה כשחקן במחזהו של אנטון צ'כוב.
יונתן ברג
יוסי סוכרי
יעקב שכטר
נכון לעכשיו יצאו לאור 25 ספרים פרי עטו, ביניהם שני ספרים תיעודיים החוקרים את ההסטוריה של יהודי ליטא בזמן השואה (היוו בסיס למאמר באנציקלופדיה "פנקס הקהילות: ליטא" שיצא בהוצאת יד ושם בשנת 1996 (163-166). עוד ביניהם 3 רומנים, 7 ספרי סיפורת קצרה ו"קול דממה דקה", אוסף סיפורים חסידיים בעקבות המקור העברי של הרב יוסף זבין, ב9 כרכים.
הסיפורים הקצרים והנובלות של יעקב שכטר זוכים לפרסום רב בעיתונות הישראלית בשפה הרוסית, דוגמת המגזין הספרותי "22", "דבר הסופר", "מגזין ירושלמי", העיתונות האמריקאית – העיתונים "פארווערטס", "הביטאון הרוסי החדש", העיתונות הקנדית - מגזין "אקסודוס", העיתונות האוקראינית – "מוריה", "מגדל" וכן עיתונים ומגזינים רבים המתפרסמים ברחבי הפדרציה הרוסית.
מ1998 העורך הראשי של כתב העת בשפה הרוסית "ארטיקל".
ב2009 זכה בפרס על שמו של יורי נגיבין, אשר ניתן ע"י איגוד הסופרים של ישראל בשפה הרוסית עבור היצירה הטובה ביותר בתחום הסיפורת.
לאה איני
לאה איני נולדה בתל אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שהיא גדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. איני החלה לכתוב מגיל צעיר, למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. קובץ שיריה הראשון "דיוקן" זכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. בשנים הבאות היא המשיכה לכתוב ולפרסם שירה ופרוזה למבוגרים, ילדים ונוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות.
עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכו אותה בשבחים חריגים. חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה... סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". בשנת 1993 זכתה איני בפרס קרן תל אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות (1994, 2004). בשנת 2006 היא זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי אלמה". פרס ביאליק הוענק לה בשנת תש"ע 2010, ופרס ניומן לספרות עברית בשנת תשע"ה. ספריה של איני היו מועמדים לפרס ספיר שלוש פעמים:"ורד הלבנון" בשנת 2010, "סוסית" בשנת 2010, ו"בת המקום" בשנת 2012.
איני מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.
מאיר עוזיאל
מאיר עוזיאל (יליד 1945) מפרסם מידי סוף שבוע ב"מעריב" עמוד אישי בשם "שיפודים" כבר במשך 45 שנה. בעמוד זה התפרסמו אלפי קטעים בסוגות שונות: סאטירה, כתיבה ספרותית, הומור, שירה, ביקורת חברתית, תרבותית ופוליטית ועוד. בישראל פורסמו שבעה ספרי לקטים של קטעים ספרותיים הומוריסטיים וסאטיריים מובחרים מתוך מדור. מאיר עוזיאל גם פרסם ארבעה רומנים. אחד הרומנים שלו "מקום קטן עם דבי" (הוצאת "מודן") המתרחש בתקופת הכוזרים תורגם לרוסית ומופץ ברוסיה ובארצות דוברות הרוסית. כמו כן יצר תכניות טלוויזיה שונות והשתתף בתכניות טלוויזיה סאטיריות והומוריסטיות. כעיתונאי ועורך פרסם ראיונות, כתבות ומאמרים רבים, ערך מוספים בעיתון "מעריב", וכן ייסד כעורך ראשי את העיתון "מקור ראשון". מפעל תרבותי ספרותי נוסף שלו הוא "בימת מופעי הספרות" בעריכתו, המתקיים כיום בתיאטרון "צוותא" בתל אביב, ומקודם התקיים בתיאטרון "הקאמרי" בתל אביב. מנהל אמנותי של אגודת הסופרים העברים.
מאיר שלו
עשה את רוב שנותיו בירושלים ומתגורר היום בעמק יזרעאל.
כותב רומנים וספרי עיון לגדולים, ספרים לילדים קטנים וטור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות.".
ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לפרסים בארץ ובחו"ל.
אב לבת ולבן, סב לנכדה ולנכד.
אוהב צמחי בר, טיולי 4X4 , תנ"ך, בעלי חיים ורומנים של סופרים אחרים.
מיכאל יודסון
מיכאל יודסון נולד ב- 20 בינואר 1956 בסטלינגרד (כיום וולגוגרד), רוסיה. בשנת 1982 סיים את לימודיו במחלקה לפיזיקה ומתמטיקה במכון הפדגוגי של וולגוגרד. עבד בבית ספר כמורה למתמטיקה. מאז שנת 1999 מתגורר באופן קבוע בישראל, בתל אביב. בין השנים 2000-2015 עבד כעורך משנה של כתב העת ישראלי בשפה הרוסית "22". מאז 2016 עורך ראשי של כתב העת תל-אביבי "ארטיקל" בשפה הרוסית. כתביו פורסמו בכתבי העת "נייבה", "זנמיה", "דיין אי נוץ'" (יום ולילה), "אינטר פואזיה", "סיים' איסקוסטב" (שבע אמנויות) (גרמניה), "מלצ'ני פוט'" (שביל החלב). מחבר הרומן האנטי-אוטופי "סולם לארון",הליקון פלוס, סנקט פטרבורג, 2003; הוצאה שנייה: אוגי מוסקבה, 2005 ;הוצאה שלישית: זברה E , מוסקבה, 2013), ושל המחזה "רוויזור-ס (מחזה מאת ניקולאי וסילייביץ' גוגול בתיאטרון קולומבוס)" - פנטזיה פוסט-מודרנית על נושאי גוגול, 2011.
מילאן ריכטר
Slovak poet, dramatist, translator, essayist, publisher and former diplomat.
He worked as editor in Slovak publishing houses and literary reviews in 1970’s and 1980’s.
In 1993 – 1995 he was the first head of the Slovak Embassy in Norway, accredited for Iceland (chargé d´affaires a.i.). From summer 1995 until 2002 he was chief editor of the Slovak Literary Review and head of section SLOLIA at the Slovak Literature Centre in Bratislava.
He served as chairman of the Slovak Literary Translators Society in 1999-2003. Since 2001 he runs his MilaniuM Press. 2013 – 2016 he served as chairman of the Club of Independent Writers in Slovakia. Since January 2017 he is President of the Slovak PEN Centre.
Richter has published 10 books of poetry in Slovak (Pollen, 1976; Roots in the Air, 1992; From Behind the Velvet Curtains, 1997; An Angel with Black Feathers, 2000; Secrets Wide Open, 2008; Century, the Cruel 100-Eye Monster, 2019, etc.), as well as 11 books of his selected poems in translation into German, Norwegian, Bulgarian, Czech, Hebrew, Arabic, French, Spanish, Chinese, Macedonian and Serbian. His poems were translated altogether into 36 languages..
Richter wrote 4 theatre plays (From Kafka’s Hell-Paradise, 2006; Kafka’s Second Life, 2007, both published as Kafka and Kafka, 2016; The Short Unhappy Life of Marilyn Monroe, 2013, published 2017; Good Deeds Safe the World, 2018) which were translated into 9 languages and published in Spain, Serbia, Bulgaria, Romania and Turkey.
Richter has translated 78 books and theatre plays into Slovak, e.g. collected poems of Tomas Tranströmer, selected poems of Emily Dickinson, Pablo Neruda, Ernesto Cardenal, Edith Södergran, Artur Lundkvist, Kjell Espmark, Pia Tafdrup, Knut Ødegård, Eva Ström, R. M. Rilke, Ernst Jandl, anthology of 33 Swedish poets of the 20th century, Goethe‘s Urfaust and Faust I, Kafka‘s aphorisms and short prose, novels of John Cheever, Rolf Hochhuth, Lars Gustafsson, theatre plays of P. O. Enquist (6 plays), Elias Canetti, Elfriede Jelinek etc., as well as fairy-tales of Oscar Wilde and H. C. Andersen.
Richter received the AOSS (Association of Writers Organisations of Slovakia) Prize in 2017 for his book Kafka and Kafka, the Kathak Literary Award 2016 in Bangladesh, the Björnson Prize 2010 in Norway and the Swedish Academy Translation Prize in 1999. He was awarded the Norwegian Royal Order of Merit – knight of the 1st class by the King of Norway Harald V in 2008 and the Golden Order of Merit for the Republic of Austria in 2002. He received three prizes and ten awards for his translations in Slovakia, Sweden and Austria.
מירון איזקסון
פרופ' מירון ח. איזקסון דור רביעי בארץ. עד כה ראו אוֹר 12 ספרי שירה ו – 6 ספרי פרוזה. החדש ביותר הוא ספר השירים "הגיע הזמן להִשמר מעצמנו". לאחרונה אף ראה אוֹר ספר מאמרים על יצירתוֹ בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר-אילן בהשתתפות אהרן אפלפלד, דן מירון, עליזה גרינברג, חביבה פדיה ורבים נוספים. מירוֹן זכה בפרסים שונים וביניהם פרס נשיא המדינה לספרות עברית ופרס ברנר לשירה. 11 מספריו ראו אור בחו"ל בארצות-הברית, צרפת, רוסיה, נורבגיה, ספרד וְסין. שישה דיסקים עִם שיריו המולחנים הופקו ובהם הלחנות וביצועים של יוני רכטר, אלי מגן, עודד זהבי, אביתר בנאי, מיכה שטרית ואחרים. הוא נשוי לעפרה ויחד זכו ל – 7 ילדים.
מירל תאלוס
מישל אקהרדט
ספרי השירה שפרסם כוללים את:
L’arbre lumière, 2017 ; Exercices de lumière, Levant, 2015 ; L'instant le poème, Levant, 2009; Sa tête aux ciels, Levant, 2008 ; Un l'Autre, Levant, 2008; Beth, Levant, 1995 ; Au midi du retour, Euromedia, 1993 ; L’Ouverture de la bouche, Levant,1992
תרגומי השירה והפרוזה העברית שלו כוללים את: ללי ציפי מיכאלי: מזמור אישה, פאפא; אמיר אור: על הדרך; שמעון אדף: המונולוג של איקרוס, Caractères ; דליה רביקוביץ': ;Même pour des milliers d’aqnnées רוני סומק: הפסנתר הבוער, עם סלאח-אל חמדאני, בגדד ירושלים; מירון איזקסון: L’audace du jour; חגית גרוסמן: תשעה שירים לשמואל; יהודי עמיחי: שירי ירושלים, התחלה, סוף, התחלה, מות אבי, Histoires d'avant qu'il n'y ait plus d'après; דוד פוגל, חיי נישואין; נעים עריידי, החלום הארבעים ושניים; אהרון שבתאי, ההרצאה הראשונה, הפואמה הביתית; דוד אבידן, תשדורות מלוויין ריגול.
מירים אנסימוב
מרים אניסימוב נולדה בשנת 1943 במחנה פליטים בשווייץ, שם מצאו הוריה, שניהם מפולין, מחסה בנובמבר 1942.
בשנת 1966 מרים אניסימוב הגיעה לפריז שם הפכה לשחקנית וזמרת. בשנת 1969 הפקידה בידיה הסופרת אלברטין סאראזין שירים שנכתבו בכלא. אניסימוב הקליטה אותם בחברת פולידור וזכתה בפרס מטעם אקדמיית שארל קרוס. בשנה הבאה היא הקליטה אלבום לטקסטים שכתב עבורה פטריק מודיאנו.
מרים אניסימוס פרסמה את ספרה הראשון, Comment va Rachel? , בשנת 1973, ובעקבותיו אחד עשר ספרים נוספים, ביניהם La Soie et les Cendres, Jours nocturnes. ספרה הוד מעלתו המוות יצא לאור בשנת 1999, זכה בפרס ז'אן פרסטי בשנת 2000, תורגם לעברית על ידי דלית להב, ויצא לאור בהוצאת כינרת זמורה ביתן בשנת 2003.
ספרה האחרון, Les Yeux bordés de reconnaissance, יצא לאור בשנת 2018 וזכה בפרס רולאן דה יובנל של האקדמיה הצרפתית.
מרים אניסימוב חיברה גם כמה ביוגרפיות: של פרימו לוי (,תורגם לעברית ולחמש שפות נוספות ויצא לאור בארץ בהוצאת כנרת זמורה ביתן); רומן גארי ווסילי גרוסמן. השנה יצאה לאור ביוגרפיה שחיברה על דניאל ברנבוים.
מרים אניסימוב גילתה, הוציאה לאור וחיברה הקדמה לכתב היד של אירן נמירובסקי, סוויטה צרפתית.
אניסימוב היא גם עיתונאית הכותבת על מוזיקה, ותרמה למדורי ספרות של עיתונים רבים.
מירים נייגר
מרים נייגר-פליישמן היא משוררת, חוקרת ספרות ואמנית פלסטית. נולדה בצ'כוסלובקיה (כיום סלובקיה) בעיירה קומרנו בשנת 1948 לזוג הורים שורדי שואה מיהדות הונגריה ועלתה בזרועות הוריה לארץ בשנת 1949. גרה ויוצרת בירושלים.
נייגר-פליישמן היא בוגרת המחלקה לאמנות ב"בצלאל" ,(1981) מוסמכת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (2008) ב - 2015 זכתה לתואר דוקטור בספרות עברית מן האוניברסיטה העברית עבור מחקרה על שירת אביגדור המאירי.
פרסמה ארבעה ספרי שירה: מילים במרחב חזותי, כרמל ירושלים, 1992; דימויים משוכפלים, הקיבוץ המאוחד, 1999; חומר בשטח הפקר, הקיבוץ המאוחד, (סדרת ריתמוס) 2007 וכן "שיר למרים", הקיבוץ המאוחד, 2018. קובץ עם מבחר משיריה ראה אור בהונגריה: "גלות" ( ,(Száműzetésאיסטר, בודפשט, 2002 (תרגום: ז'וּז'ה זָלָבָּה). קובץ משיריה באנגלית יצא לאור בבריטניה: Death of the King and Other Poems בהוצאת Shoestring-Press, נוטינגהם, 2017 (תרגום: אנטוני רודולף). הקובץ האנגלי כולו תורגם גם לרומנית ופורסם כספר בהוצאת Editura StudIS Iasi 2017 (בידי וביוזמת ויקטור שטיר)
נייגר-פליישמן פרסמה בכתבי עת לספרות ובעיתונות בארץ ובחו"ל: בין השאר "עכשיו", "הליקון", "עלי שיח", "דימוי", "כרמל" , "מאזניים", "הארץ", "ננופואטיקה" ועוד. תרגומי שירה מפרי עטה הופיעו במספר כתבי עת: חדרים, שבו-כרמל, ועוד. זכתה בפרסים ספרותיים בעילום שם: פרס הרשון (1988) האוניברסיטה העברית; פרס הקרן לספרות יפה (עירית ירושלים, 1991; ופרס אקו"ם (2003)
יצירותיה בתחום האמנות הפלסטית הוצגו בתערוכות רבות במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל
מנחם מ' פאלק
מנחם כיהן 3 קדנציות כסגן יו"ר אגודת הסופרים ומשמש כיו"ר סניף ירושלים של האגודה.
חבר האיגוד לעיתונות תקופתית (איגוד העורכים). פרסם מעל 55 ספרים: מתוכם מעל 20 ספרי שירה, פרוזה, ילדים ואחרים; תרגם מעל 15 ספרי שירה מרומנית לעברית ומעברית לרומנית (בהם דוד פוגל, דן פגיס, איתמר יעוז קסט, חמוטל בר יוסף, דיתי רונן ואביב עקרוני), ו-4 אנתולוגיות, וכ-10 ספרי שירה שלו ראו אור בשפות שונות.
ספרו "קולות מן החדר האחר" שראה אור בהוצאת עקד 2016, פורסם גם לרומניה בעיר הולדתו ביסטריצה, וזכה להשקה שם באוגוסט 2017.
באפריל 2018 ראה אור "קצב של מילים" מבחר משיריו, גם הוא בהוצאת עקד, 300 עמ', שאף חלק גדול ממנו ראה אור ברומניה, בוקרשט, 2018.
לאחרונה יוצא לאור בתרגומו אתולוגיה הכוללת 40 משוררים רומנים, מתורגמים לעברית.
בין הפרסים בהם זכה:
פרס "מולדת המשוררים" על שם פול צלאן, סוציאבה, רומניה, 2008;
יקיר אגודת הסופרים העברים, 2010;
פרס להצטיינות באומנות בינלאומית, סנטנדרה, הונגריה, 2010;
תואר הכבוד "שגריר רוחני של בוקובינה בישראל", 2014;
תואר דר' כבוד מטעם האקדמיה "סיטה דה רומא", 2014.
פרס לאומי לקידום יצירת המשורר ע"ש טודור ארגזי, 2019
מרלנה בראשטר
משוררת – כותבת צרפתית - מתרגמת, בלשנית. ילידת יאסי, ברומניה,עלתה ארצה ב- 1980. דוקטורט בבלשנות באוניברסיטת פריז. תרגמה ספרים של עמוס עוז, בנימין פונדן, משוררים עכשוויים צרפתים וישראלים.
ספרה "לשכוח את מה שיקרה" זכה בפרס Ilarie Voronca ב-2001 ופורסם ב- 2009 בישראל בתרגום עברי של המחברת (הוצ' אבן חושן).
שירתה של מרלנה בראשטר תורגמה לשמונה שפות, כולל אנגלית, ערבית, ספרדית, קרואטית וכו'.
מרלנה בראשטר היא יו"ר "אגודת הסופרים הישראלים כותבי צרפתית" מאז שנת 2000, עורכת ראשית של "קונטינואום" (Continuum), כתב העת של האגודה. היא היתה חברת ההנהלה של ה"מרכז לחקר השירה הצרפתית בת-זמננו" באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת כתב העת שלו – Poésie et art.
באותה מסגרת הנחתה סדנת תרגום.
בין ספריה האחרונים:
* Rayonnant du noir, Ed. Transignum, Paris, 2016
* Géométrie sans je, Ed. La Margeride, 2016
* Le poème inverse, Ed. Al Manar, 2017.
* De violettes luisantes, Ed. Jacques Brémond, 2018.
ב 2003 ממשלת צרפת העניקה לה את עיטור
CHEVALIER dans l'ordre des Palmes Académiques.
מרסלה שולק
מתי פרידמן
ספרו הראשון, "תעלומת הכתר – המצוד אחרי כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך, דביר, 2012 (באנגלית: (The Aleppo Code, זכה בפרסים רבים: בשנת 2014 בפרס Sami Rohr , במדליית Sophie Brody של איחוד הספריות האמריקאי, בפרס הספרות היהודית בקנדה, ואחרים, ותורגם לשבע שפות.
ספרו Spies of No Country, סיפורם של ראשוני סוכני המודיעין של מדינת ישראל בשנת 1948, זכה בפרס נתן, 2018, ובפרס היהודי הקנדי.
מתי פרידמן הוא כתב עיתונות שביקר במסגרת עבודתו בלבנון, מרוקו, רוסיה, הרי קווקז, וושינגטון. כתבות שלו הופיעו בוול סטריט ז'ורנל, בוושינגטון פוסט, במגזין טבלט ואחרים
נגה אלבלך
פרסמה חמישה ספרי פרוזה למבוגרים ושני ספרי ילדים.
נועה שקרג’י
נועם סמל
החל מחזרתו לארץ בשנת 1992, ועד לשנת 2017, היה למנכ"ל תיאטרון הקאמרי, התיאטרון העירוני של תל אביב. הקים את מבנה הקאמרי החדש במשכן אומנויות הבמה. הקים את מכון המחזאות הישראלית על שם חנוך לוין, המייצג את כלל מחזאי ישראל. במסגרתו ייסד את פסטיבל ישראדרמה המייצא תיאטרון ישראלי לבמות וקהל בינלאומי. מכהן כמנהל אומנותי של פסטיבל יפו הבינלאומי של תיאטרון גשר. מנחה את תוכנית הרדיו והטלוויזיה 'שישיתרבות'. מכהן כיו"ר המכון למחזאות ישראלית וכיו"ר ועדת ההיגוי של פסטיבל כיסופים.
נורה גולד
גולד היא גם מיסדת ועורכת ראשית של המגזין הספרותי המקוון JewishFiction.net’, שפרסם כ-400 יצירות (שנכתבו במקור ב-16 לשונות), וקוראיו מתגוררים ב-140 מדינות.
בשנת 2000, גולד שהיתה קודם לכן מרצה, הפכה ל”מלומדת חברה" במרכז ללימודי נשים באוניברסיטת OISE שבטורונטו, ובשנים 2012 – 2018 היא היתה גם סופרת אורחת שם. שם היא יצרה את סדרת Wonderful Women Writers Reading המפורסמת שהיא ממשיכה לנהל בספריה הציבורית של טורונטו.
סעיד סייג
סעיד סייג יליד מרוקו הוא סופר, משורר, קליגרף, היסטוריון וחוקר ערבית. בין פרסומיו: צרפת וגבול מרוקו-אלג'יר, הוצאת CNRS; היהודי האחר, הוצאת Ibis; ולמים תחזרו, הוצאת L'Amourier; שם או אור (פרס ג'וזף דלטייל לשירה); שמות הגלות, תרגום שירי מחמוד דרוויש; תערוכות קליגרפיה בצרפת ומחוצה לה: גלריה W3, קוסמוגוני, לונדון, 2013.
עמיחי חסון
בוגר ישיבת עתניאל, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ומכון מנדל למנהיגות בירושלים. עיתונאי לשעבר, מעורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח" ומשדר ברדיו "כאן תרבות".
ספר שיריו הראשון "מדבר עם הבית" (הוצאת אבן חושן, 2015) זיכה אותו בפרס שרת התרבות. על ספר שיריו השני "בלי מה" (סדרת "כבר" לשירה, הוצאת מוסד ביאליק 2018) קיבל את "פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית" לשנת תשע"ח.
כתב וביים למספר סדרות טלוויזיה ובשנת 2018 ביים את "ישורון: 6 פרקי אבות" , סרט תיעודי על המשורר אבות ישורון במסגרת מיזם "העברים".
צביקה ניר
הוא נולד בקלוז' שברומניה בשנת 1945 ועלה לישראל בשנת 1948. אביו, שמואל, גויס בכוח לצבא הונגריה במלחמת העולם השנייה ושהה כאסיר במחנה עבודת כפייה. אמו, חנה, שרדה את אושוויץ. שני הוריו איבדו בשואה בני משפחה רבים.
אחיו הצעיר, האחד, עמוס, נהרג בקרב במלחמת יום כיפורים (1973). הוריהם האבלים מתו זמן קצר אחר כך.
ניר למד משפטים באוניברסיטת תל אביב והוא עורך דין משנת 1974. בשנת 2005 הוא סיים לימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב.
לפני בחירות שנת 1992 ניר הצטרף למפלגת העבודה, ואף שלא נבחר לכנסת, הוא כיהן בה במאי 1996 אחרי רצח ראש ממשלה יצחק רבין.
ניר כיהן שלושים שנה כחבר מועצת העיר רמת גן (עד 2013), לרבות כהונה אחת כמחזיק תיק התרבות.
ספרו הראשון של ניר שיצא לאור היה ספר שירי ילדים שהוקדש לשלוש בנותיו. הרומן הראשון מפרי עטו "היד שהוציאה אותי להורג" יצא לאור בשנת 2012, ואחריו "זמן הלב" (2013) ו"אמת" (2016). בשנת 2017 הוא הוציא לאור את ספר השירה הראשון שלו "אוטהון" שהתקבל יפה בקרב המבקרים וקהל הקוראים. בשנת 2019 הוא פרסם את ספר השירה השני שלו "אלוהי התשוקות הבוערות."
ניר נשוי מאז 1973 לדליה, מורה בדימוס בבית ספר תיכון. יש להם שלוש בנות, ושישה נכדים.
דניאל קלוגר
דניאל קלוגר, יליד 1951, סופר ישראלי
תואר ראשון בפיזיקה, אוניברסיטת סימפרופול (1972)
סיפורו הראשון פורסם בשנת 1979, וספרו הראשון, רומן היסטורי, השמש האכזרית, יצא לאור בשנת 1989. בשנת 1985 הוענק לו "פרס סיפור המדע הבדיוני הקצר הטוב היותר" מטעם כתב העת Vokrug Sveta.
בשנת 1994 הוא עלה לישראל, והוא עובד כעיתונאי.
עד היום פרסם דניאל קלוגר 15 ספרים ברוסיה ובישראל, לרבות מחקר על ההיסטוריה של ספר המתח הקלאסי מאת קונן דויל, כלבם של בני בסקרוויל (מוסקבה, 2005); רומן הפנטזיה הראשון בספרות העולמית המבוסס על המיתולוגיה היהודית, "מילניום בהשאלה," (נכתב בשיתוף אלכסנדר ריבלקה; מוסקבה, 2001); ועוד רומנים וסיפורים קצרים, פנטסטיים ובלשיים, מבוססים על ההיסטוריה היהודית והישראלית.
דניאל קלוגר חיבר גם מאמרים רבים על ספרות ועל סיפורי פנטזיה ומתח ישראליים מודרניים. מאמריו פורסמו בכתבי עת ישראליים ורוסיים.
ספריו של קלוגר היו מועמדים לפרסים רבים. ספרו האחרון, "הרפסודיה העשרים של ליסט" (נכתב עם ויטאלי בבנקו, בשם העט המשולב, ויטאלי דנילין) היה מועמד לפרס "רב המכר הלאומי" הרוסי.
רומן כצמן
רומן כצמן נולד באוקראינה ב-1969, עלה לישראל ב-1990. מלמד במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-2000, פרופסור מן המניין מ-2016. קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-2000 מהמחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן עבור העבודה על דוסטויבסקי ועגנון. תחומי המחקר העיקריים כוללים ספרות עברית, ספרות רוסית, ספרות ישראלית בשפה הרוסית, ספרות יהודית-רוסית, תאוריה ספרותית ופואטיקה, אנתרופולוגיה ספרותית. ספריו הנבחרים: שחוק בשמיים: סמלי הצחוק ביצירתו של עגנון (2018), Nostalgia for a Foreign Land: Studies in Russian-Language Literature in Israel (2016), Literature, History, Choice: The Principle of Alternative History in Literature (2013), At the Other End of Gesture. Anthropological Poetics of Gesture in Modern Hebrew Literature (2008), Poetics of Becoming: Dynamic Processes of Mythopoesis in Modern and Postmodern Hebrew and Slavic Literature (2005)
רוני סומק
שיריו תורגמו ל-43 שפות ופורסמו בספרים באנגלית ("האש נשארת באדום" ו"מחתרת החלב"), ערבית ("יסמין", "השירה היא נערת פושעים" ו"חלב אריות"), צרפתית ( "נולדנו בבגדד" , "עדות יופי" , "בגדד-ירושלים. בשולי האש" ,"נשיקת השירה", ו"הפסנתר הבוער"), קאטלנית ("על נייר זכוכית" ו"אהבה פירטית"), אלבנית ("סימן הנגיסה" ו"כפתור הצחוק"), איטלקית ("הקטלוג האדום של המילה שקיעה" ו"הילד המגמגם"), מקדונית ("חיטה" ו"דרקוני האספלט"), יידיש ("אני עירקי – פיג'מה"), קרואטית ("שירים"), נפאלית ("בגדאד, פברואר 1991"), הולנדית ("בלוז הנשיקה השלישית" ו"פוטו רצח"), דנית ("מברשת השמש"), פורטוגזית ("גול ברגל שמאל" ו"מכתב לפרננדו פסואה"), גרמנית ("מסמרים"), ספרדית ("גן עדן לאורז") ("אני אוהב אותה ושישרף העולם") רוסית ("הנמר ונעל הזכוכית"), תורכית ("הבלדה על עמק האלכוהול") ובאנתולוגיות ובכתבי עת ברחבי העולם.
רחל קדיש
ספרה האחרון של רחל קדיש, The Weight of Ink, זכה ב: National Jewish Book Award; the Julia Ward Howe Fiction Prize; the Association of Jewish Libraries’ Fiction Award. יצירות מפרי עטה נקראו בתחנת הרדיו הציבורית והודפסו בכתבי עת מפורסמים ובאנתולוגיות. היא היתה סופרת אורחת באוניברסיטת סטנפורד, הגיעה לגמר תחרות Sami Rohr Prize, ועמיתת ספרות בדיונית של the National Endowment for the Arts and the Massachusetts Cultural Council. היא מתגוררת מחוץ לבוסטון ומלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת Lesley.
רפאל נוימן
רפי וייכרט
וייכרט זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לשירה, בפרס יהודה עמיחי, ופעמיים בפרס שר/ת המדע והאמנויות, כמתרגם וכעורך. על תרגומיו מפולנית זכה ב"צלב הזהב" שהוענק לו על ידי נשיא פולין לך קצ'ינסקי.
שמואל רפאל
נשוי לד"ר רויטל רפאל-ויוונטה ואב לארבעה. בעל אזרחות ישראלית וספרדית. בנם של אסתר וחיים רפאל ז"ל, ניצולי שואה ילידי יוון שפעלו רבות להנצחת זכר קהילות היהודים שנספו בשואה.
תדיאוש סולבודז
תדיאוש סלובודז'נק (1955)
תדיאוש סלובודניאק הוא מחזאי, מבקר תיאטרון, במאי ומפיק. מאז 2013 הוא מכהן כמנכ"ל ומנהל אמנותי של התיאטרון הדרמתי בוורשה. הוא מייסד ומנהל אומנותי של המפעל החינוכי "מעבדת הדרמה" – השותפה בפרויקט האירופי Fabulamundi Playwriting Europe.
הוא למד תיאטרון באוניברסיטת קראקוב ובשנים 1878 – 1981 עבד כמבקר תיאטרון. בשנת 1981 הוצג לראשונה מחזה שחיבר לילדים, "סיפור סתיו," ובשנת 1982 ביים מחזה ראשון למבוגרים וקברט סטירי מפרי עטו. הוא עבד כמנהל אמנותי, במאי ומחזאי בתיאטראות בוורשה, קראקוב, לודז', פוזנן, גדנסק, קאליש וביאליסטוק. מחזותיו הופקו בבריטניה, בארצות הברית, קנדה, יפן, ספרד, גרמניה, ישראל, הונגריה, ברזיל, מקדוניה, הרפובליקה הצ'כית, סלובקיה, נורבגיה ואיטליה.
בשנת 1991 הוא יסד את תיאטרון וירשאלין. עם מחזותיו נמנים: הצאר ניקולאי (1985); החבר פקושייוויץ (1986); אפון מתגלגל (1990); הנביא איליה (1992); מרלין. סיפור שונה (1992); מלמבו (1992); חלום הפרעוש (2001); מותו של נביא (2011); סטלין הצעיר (2013); וויטק הדוב (2016); וסיפורו של יעקב (2017).
סלובודניאק זכה בפרסים ובעיטורים רבים בפולין ומחוצה לה. מחזהו "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים," על אודות הטבח בידוובנה, הוא המחזה הפולני שהופק בחו"ל יותר מכל האחרים, לרבות בתיאטראות הבימה והקמרי בבימוי חנן שניר, והוכתר בשנת 2010 על ידי כנס התיאטרון האירופי כמחזה האירופי הטוב ביותר של העונה.
אליזבטה מיכייליצ'נקו
אליזבטה מיכייליצ'נקו (אליזבט נסיס) נולדה ברוסיה בשנת1962. סיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה, ולאחר מכן התמחתה בפסיכיאטרייה. בו זמנית למדה ספרות באוניברסיטה לספרות על שם גורקי במוסקבה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם יורי נסיס) ושני אוספים של שירים.
בשנת 1990 אליזבט ויורי נסיס עלו ארצה. עבדו בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית.
מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק"). אליזבטה יצאה לאור 10 אוספים של שירים.
יורי נסיס
יורי נסיס נולד באוקראינה בשנת1953. בעל תואר Ph. D (רדיוביולוגיה). בתחילת ה"פרסטרויקה" החל לכתוב ולפרסם פרוזה, לעבוד בכלי תקשורת שונים ולמד תסריטאות באוניברסיטה לקולנוע במוסקווה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם אליזבטה מיכייליצ'נקו).
בשנת 1990 יורי נסיס עלה ארצה. עבד בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית. מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק").
גלי-דנה זינגר
פרסמה שמונה ספרי שירה במקור וחמישה ספרי תרגומים משירה עברית ואנגלית ברוסית. מאז שנת 1996 התחילה לפרסם שירי מקור בעברית ועד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: "לחשוב: נהר" (2000, הקיבוץ המאוחד), "שירים עיוורים" (2002, הקיבוץ המאוחד ), "צורף מקרים" (2006, אבן חושן), "שקופים למחצה" (2016, אבן חושן), וכן ספר תרגומים של שירי סביילי גרינברג "בדו-עיר" (2014, אבן חושן). זכתה בפרס שר הקליטה לכותבים בשפות זרות לשנת 1996, פרס טבע "שירת 2000" למשוררים עבריים בפסטיבל מטולה לשנת 2000, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004. השתתפה בפסטיבלים לשירה ישראלית במטולה ובירושלים, בפסטיבלים בינלאומיים בירושלים, מוסקבה, ריגה (לטביה), יפו, ומג'אר, וכן בשלושה כנסי הסופרים היהודיים "כיסופים" בירושלים. פעילה גם בתחום האמנות החזותית והמולטי-מדיאלית.
דניס סובולב
סובולב חיבר שבעה ספרים, שירים, סיפורים קצרים ומסות, וכן מעל שישים מאמרים בחקר הספרות והתרבות.
הרומן הראשון של סובולב, ירושלים (2005, ברוסית), היה מועמד לפרס "הבוקר הרוסי" – הפרס החשוב ביותר בפרוזה הרוסית – וקיבל פרס בוקר משנה. ספרו הבא Res Judaica (2007) מנתח “מפגשים” תרבותיים בין התרבות היהודית לתרבויות הנוצריות. באותם נושאים דן גם ספרו הפופולארי יותר יהודים ואירופה(2008) .
ספרו התיאורטי העיקרי (2010), The Concepts Used to Analyze ‘Culture’: A Critique of Twentieth-Century Ways of Thinking, מוקדש לניתוח ביקורתי של תובנות היסוד במחקר תרבות: ביקורת הספרות, סמיוטיקה, ההיסטוריוגרפיה התיאורטית, האנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ביקורת אידיאולוגית ולימודי התרבות. ספרו הבא (2011), The Split World of Gerard Manley Hopkins: An Essay in Semiotic Phenomenology, מנתח את השירה ואת כתביו האחרים של ג'רארד מאנלי הופקינס – המודרניסט הראשון בספרויות אירופה.
לפני כשנתיים יצא לאור רומנו אגדות הר הכרמל: ארבע עשרה אגדות על אהבה וזמן (ברוסית אף הוא) והועמד לפרס "רב-המכר הלאומי".
נקודא זינגר
עצמון יניב
יניב הוא נינם של בני העלייה הראשונה, נחמה פוחצ'בסקי ויחיאל מיכל פוחצ'בסקי, ונינו של שמואל נתן וילסון, ממקימי תל אביב. מילא תפקידים ציבוריים רבים, החל מהיותו נער ועד היום. מתגורר בכרמי יוסף.
תפריט נגישות
