סדנאות
  פעילות ילדים ונוער
  טורים אישיים
  מאמרים
  הודעות לעיתונות
  פרסים ותערוכות
  ספרים חדשים
  לזכרם

לקסיקון הסופרים

  אודות הלקסיקון
  דבר העורך
  אלפון
  חיפוש

מאזניים

  דבר העורך
  אודות מאזנים
  טופס הרשמה
  גיליונות מאזנים

חברים

  תנאי קבלת חברים
  תהליך ההרשמה
  טופס הרשמה
  זכויות חברים
  תעריפון מומלץ
  חדשות באגודה
  דרושים
סניפים
  סניף חיפה והצפון
 

ראיון עם פרופ' יוסף אגסי/ מאת לימור שריר    >>

תאריך : 31/08/2009
מאת : ד''ר לימור שריר שרייבמן

 
ראיון עם פרופ' יוסף אגסי/ לימור שריר
עץ רימון כורע תחת הפרי צומח בכניסה לביתם של פרופ' יוסף אגסי ורעייתו פרופ' יהודית בובר, זוג האינטלקטואלים החיים כאן בצניעות. זה שישים שנה שהם יחד וכשמביטים בהם ניתן להבחין בקורים הדקים והעדינים המחברים בין אנשים שעשו כברת דרך כל כך משמעותית ולא נטולת קשיים. מידי ערב הם מסבים לארוחה ליד השולחן הישן ושותים כל אחד כוס יין אדום. הוא מבשל ומגיש והיא מפנה את הכלים. אחר כך כבמין ריטואל קבוע הם דנים בספרים שהם עסוקים בכתיבתם או בקריאתם. העולם בחוץ נראה לרגע כעומד מלכת ומתמקד בזוג החשוב הזה- השייך לדור ההולך ונעלם.    
פרופ' יוסף אגסי, פילוסוף נודע, פרסם עד כה עשרות מאמרים וספרים בהוצאות בינלאומיות יוקרתיות. רעייתו יהודית, נכדתו של מרטין בובר, היא פרופ' לסוציולוגיה, מומחית למעמד האישה, מהפמיניסטיות הראשונות בארץ, ואישיות בפני עצמה. אתמול התכבדתי להתארח בביתם ולשוחח עימו.
 
פרופ' אגסי, מהו הרקע ממנו צמחת?
"אימי נולדה בירושלים ב-1888 והתגוררה עם אבי בעיר העתיקה. היא דיברה יידיש וערבית ולמדה עברית. אבי היה פעיל חברתי והיה אחראי לבנייתו של בית החולים ביקור חולים, לייסוד ישיבת "עץ החיים ואף היה ממייסדי "אגודת ישראל" בארץ. נולדתי בירושלים ב-"1927.
 
היכן התחנכת?
"למדתי ב"חדר" בירושלים ואחר כך בישיבת "מרכז הרב". ראש הישיבה היה הרב שאר־ ישוב הכוהן ששימש אחר כך הרב הראשי של חיפה".
 
מה תרם לך החינוך בישיבה?
"החינוך בישיבה לימד אותי דרך מחשבה מעמיקה שהובילה אותי לחשיבה עצמאית, להטלת ספק ולחיפוש אחר משמעות. מי שהשפיע עלי רבות היה מורי הרב נתן רענן חתנו של הרב קוק".
 
אבל אינך אדם דתי ?
"בגיל חמש עשרה איבדתי את אלוהים. הפסקתי לחלוטין להתפלל".
 
מאבדים לאחר שמחפשים. אני מבינה שלא קבלת את אלוהים כמובן מאליו?
"אכן. בגיל חמש עשרה התחלתי במסע לחיפוש האלוהים והתחלתי לקרא את ניטשה, ברטרנד ראסל והרמב"ם".
 
לאן הביא אותך החיפוש הזה?
"בגיל שמונה עשרה הגעתי מהישיבה ישר לאוניברסיטה העברית ללימודי פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה. באותה התקופה התעניינתי בספרו של אדינגטון "טבע העולם הגשמי". חשתי שאני נכשל בלימודים אולי בשל הפער בין חומר הלימודים הנדרש והרקע הלימודי שלי בישיבה.
הגעתי לכלל ייאוש ובגיל תשע עשרה אף חלפו בי מחשבות אובדניות. סבלתי ממין אוטיזם חברתי. הייתי ביישן מאוד, חריג ומבודד. שמתי לב שכאשר ספרתי בדיחות איש לא צחק וכשדברתי ברצינות- העליתי גיחוך. אני הצלחתי להבין את דרך המחשבה של חבריי אך הם לא הבינו אותי". 
 
הסבל הזה לא הביא אותך להתאבדות ממש. למה זה הוביל ?
"באותה התקופה כפיתי על עצמי "חינוך מחדש"- התנהגות הנוגדת את הנטיות הטבעיות שלי.
הפסקתי לסבול מהבדידות והשלמתי איתה. מנעתי מעצמי תחושות של שנאה והתמלאתי בתחושה של השלמה. 
כדי להתגבר על פחדיי ביקשתי מדן סֶגרה שארגן באותה התקופה את יחידת הצנחנים לעבור קורס צניחה בצ'כיה
כך שאוכל לשמש כמדריך צניחה בצבא".
      
באוניברסיטה העברית הכרת את רעיתך, יהודית בובר?
"כן, היא הייתה סטודנטית יפה ומחוננת ומבוגרת ממני בארבע שנים. תכונה המאפיינת אותה היא נדיבותה הנפשית. באותה התקופה הצטרפתי לקבוצה פוליטית-מרקסיסטית שעל חבריה נמנו יהודית בובר, שמואל אטינגר ויוסף פרמינגר. שאפנו להקים בארץ חברה חדשה ושוויונית".
 
אבל הקבוצה הזאת התפרקה. מה שינה את דעתכם?
"בזמן שהותי בצ'כיה, מוניתי לנציג הסטודנטים הישראלים וב-1948 נשלחתי משם לפריז. נפגשתי בחשאי עם נציגים סובייטיים שספרו לי על הריקבון שפושט בחברה הסובייטית. סטודנט יהודי- אנגלי שפגשתי שם סיפר לי שבשידורי הרדיו מזרח גרמני מדווחים על מחנות ריכוז סובייטיים בדומה לאלה של הנאצים וההתלהבות מהרעיון המרקסיסטי הלכה והצטננה. כשחזרתי לארץ החלטתנו לפרק את ההתארגנות ולוותר על החלום המרקסיסטי".
 
בגיל עשרים ואחד נישאת ליהודית. כיצד קבל אותך מרטין בובר? האם הנישואים לנכדתו השפיעו על הקריירות שלכם?
"מרטין בובר, שהיה אדם תרבותי מהמעלה הראשונה, לא ראה בי אלא פרחח. הוא לא הביע ישירות את התנגדותו לנישואינו גם לא עודד אותם. רק אחרי החתונה שנערכה בביתו הוא אמר לי: "עכשיו אני חושב שמגיע לך מזל טוב". מרטין בובר עורר בארץ מחלוקת בשל הערצתו לתרבות הגרמנית. הוא היה נשוי לפאולה וינקלר גיורת ילידת מינכן. באותה עת שנאו את גרמניה. היו שכעסו עליו אפילו על עצם העובדה שנסע להמבורג לקבל את פרס גתה. זה בא לידי ביטוי ביחסם של הפרופסורים באוניברסיטה ליהודית. אחד מהם אף זייף את ציוניה וגרם לכך שתפסיד את המלגה שהייתה צפויה לקבל". 
  
כיצד חייתם?
"חיינו בדירת חדר עלובה בירושלים והיו לנו קשיי פרנסה. לאחר שנה נולדה בתנו תירצה.
יהודית עבדה בהוראה בשני בתי ספר בירושלים ובבאר שבע ואני עבדתי בסוכנות כדי לממן את לימודינו ולהחזיר חובות.  ב-1951 קבלתי תואר מוסמך בפיזיקה, ויהודית סיימה את התואר בהיסטוריה, סוציולוגיה וחינוך. לוויתי אלף דולר מבן דודי מאמריקה והחלטנו לנסוע ללונדון כדי לעשות שם את עבודות הדוקטורט. סכום הכסף הזה הספיק לנו להתקיים שם במשך שנה".
 
שם הכרת את קרל פופר?
"כן. הייתי תלמידו של קרל פופר שהיה פילוסוף אוסטרי־בריטי מהמשפיעים ביותר במאה העשרים בכלל, ובפילוסופיה של המדע בפרט. שהינו שם שבע שנים ושם גם נולד בנינו אהרון. בלונדון סיימתי את עבודת
ה- Ph.D במדע בנושא:  Logic and Scientific Method ויהודית סיימה את עבודת הדוקטורט שלה במדע המדינה".
 
מה היו היחסים בינך לבין קרל פופר?
"קרל פופר האמין בכישרוני והטיל עלי בגיל שלושים  לנהל את החוג לפילוסופיה ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס"
 
בגיל זה פרסמתי את עבודת המחקר הראשונה שלי: ""Duhem versus Galileo המוזכרת כיום באנציקלופדיה של הפילוסופיה. אני בהחלט חייב לו את הצלחתי. אז הייתי בשיא הקריירה והוזמנתי להרצות בכל הסמינרים באוניברסיטת לונדון".
 
מדוע עזבת אותו ונסעת?
"קרל פופר היה אדם בודד, מריר ושתלטן. רעיתי ואני נאלצנו להתגורר בפרבר עלוב של לונדון המרוחק מאוניברסיטת לונדון מכיוון שדרש שאתגורר בקרבתו. הוא ניסה לנהל את חיי עד לפרט הקטן ביותר והפעיל עליי מניפולציות כדי שאחשוב כמוהו. הוא הטיף לביקורתיות אך לא סבל בקורת. הכעסתי אותו כשפרסמתי מאמרים  הנוגדים את דעותיו וניסה להניא אותי מכך. וכשקרא את אחד ממאמריי
ב-journal of the Philosophy of Science  הוא השתולל מכעס. החלטתי להתנתק ממנו ולחפש קריירה עצמאית".
 
מלונדון הגעת לאוניברסיטת הונג קונג. איזה עולם גילית שם?
"בהונג קונג של אז (1960(, נאסרו מפלגות פוליטיות וסניף האו"ם שמש כבמה פוליטית. בשל המצב החברתי היה קשה להסתגל לחיים וללמד שם. הפרופסורים באוניברסיטה היו אנגלים והסטודנטים סינים. הסינים מטבעם פוחדים לפגוע בכבוד הזולת ושיפגעו בכבודם. כמעט ולא הייתה קומוניקציה אתם ואף בינם לבין עצמם היא לא אפשרית כי יש כללי נימוס ולא מנומס לשאול מהם הכללים. לדוגמא: באחת מהרצאותיי רציתי להסביר להם מה היא סתירה. בקשתי מתלמיד לומר: "היום יום שלישי" והוא חזר אחריי. אח"כ בקשתי מתלמיד אחר לומר שהיום יום רביעי והוא שתק. שתקתי במשך עשרים דקות ואחר כך ניסה מישהו מהסטודנטים לשנות נושא. סירבתי עד שהסטודנט התרצה לומר מה שביקשתי.
הסינים דוגלים בנאמנות ובסודיות מוחלטת. יהודית דיברה בכינוס על הבעיות הכלכליות והחברתיות של הונג קונג ותצלומה פורסם בכותרת העיתון היומי.למחרת התקשר אלי ידיד ממשלת הונג קונג והזהיר אותי שאם לא אשתיק אותה יעקבו אחרינו ארבעה נציגי הבולשת: האנגלית, הסינית, הטייוואנית והאמריקאית.
בשנה הראשונה לָמדתי את הסטודנטים. בשנה השנייה- את האוניברסיטה ובשנה השלישית- למדתי שצריך לעזוב ונסעתי לארה"ב".
 
מה היו תפקידיך בשלבים השונים של התפתחותך המקצועית?
"שימשתי עמית מחקר במרכז ללימודים מתקדמים במדעי ההתנהגות באוניברסיטה של סטנפורד, מרצה בפילוסופיה ושיטות מדעיות ב- London School of Economics  , מנהל המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה של הונג קונג, פרופסור חבר באוניברסיטה של אילינוי, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בוסטון שם פרסמתי מאמרים
ב -Boston Studies in the Philosophy of Science הסדרה הכי חשובה בפילוסופיה של המדע. אחר כך פרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת יורק בטורנטו ובמקביל שימשתי גם פרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת תל- אביב".
 
האם תוכל לציין דוגמאות לרעיונות ולחידושים פילוסופיים שפתחת?
" * הפילוסופים של המדע עסקו בשאלה על מה נשען המדע. האפשרות שהוא מתבסס על תצפיות ורעיונות גם יחד  כמעט ונשללה מראש. אני סובר שהמדע נשען על שניהם ושלכל תצפית חשובה יש רקע הגותי ממושך. לדוגמא: התופעה האלקטרומגנטית שנצפתה בניסיון של אוסטד מקורה ברעיון שגיבש במשך עשרים שנה.
* הרעיון שבמדע יש אי הסכמה.
התיאוריה המסורתית אודות המדע הציגה את המדע כנבנה נדבך על נדבך כשכל נדבך נקבע סופית באופן שלא משנים אלא מוסיפים עליו. ולכן לא עלה על הדעת שאיינשטיין יערער על ניוטון.
איינשטיין דבר על תוכניות מחקר ואני טענתי שמאחורי תכניות מחקר יש השקפות עולם ושהניסיון ליישם את השקפות העולם במדע הן תכניות מחקר מדעי ועל כן כרציונליסט אני סובר שגם בפילוסופיה יתכנו תכניות מחקר מדעיות.
ישעיהו ליבוביץ טען שבמדע אין מחלוקות ובפוליטיקה יש ועל כן פוליטיקה אינה מדע. כיום אני סובר: שבמדע יש מחלוקות ובפוליטיקה בישראל אין ולכן הפוליטיקה הישראלית אינה מדע ואינה רציונאלית.
* ביקורתיות לעומת פוזיטיביסטיות- הפוזיטיביסטים טוענים שהמדע חיובי מאחר והוא נותן תשובות ואילו הפילוסופיה שלילית כי היא מעלה שאלות ומערערת על המדע.
הפוזיטיביסט טוען שהמדע אומר מה נכון ואני ביקורתי וסובר שהמדע אומר מה לא נכון. הפוזיטיביסט אומר שרעיון שנכשל בבחינה הוא רעיון רע. הביקורתי אומר שרעיון שקשה לבטל אותו במבחן הוא רעיון טוב לדוגמא 300 שנה ניסו להכשיל את תורת ניוטון עד שהצליחו. אני סובר שאפשר להעריך דעה שלא מסכימים איתה.
* הפילוסופיה המסורתית היא דיכוטומית. אני מתנגד לחשיבה הדיכוטומית. אני סובר שברוב הנושאים העולם אינם שחור לבן אלא תוצר ביניים.
* כרציונליסט ביקורתי אני חושב שיש קשר עמוק בין פוסט מודרניזם לרומנטיציזם. בעיה אמיתית ועמוקה היא בעיית הרציונאליות. כיצד אדם מחליט בחייו? הפילוסופיה היוונית טענה שאדם חושב כמו המשפחה שלו. דה קארט טען שאדם חושב מכיוון שהוא רוצה לחשוב כאדם. הרומנטיקנים טוענים שאדם צריך להתבסס על המסורת שלו אלא אם כן הוא גאון. הרציונליסטים הקלסיים טוענים שאדם צריך להשתחרר לגמרי מהרקע שלו. אני סובר שאדם מסוגל להשתחרר באופן חלקי מהרקע שלו".
 
מאוחר במהלך חייך הגעת לאוניברסיטת תל- אביב. מה גילית שם?
"פרופ' בן עמי שרפשטיין הזמין אותי להרצות שם. הוא הודיע לי שצריך ספרייה והטיל עליי להשיג את הכסף. השגתי חצי מיליון דולר מקרן פורד אבל פרופ' וייסגלס העביר את הכסף למכון וייצמן ומאז לא התערבתי יותר בגיוס כספים. הגעתי לאוניברסיטה מסוכסכת כשהריב בין הרקטור לנשיא היה הדבר המרכזי בסדר היום".
 
לא מזמן שמענו כיצד נשיא אוניברסיטת, פרופ' צבי גליל, מתמטיקאי בעל שם, סולק באופן מביש מתפקידו. מה דעתך?
"בעבר הבירוקרטים שירתו את הפרופסורים באוניברסיטה כיום הפרופסורים משרתים את הבירוקרטים".
 
מה  לימדת באוניברסיטת תל- אביב ?
"לימדתי פילוסופיה של המדע, תולדות הפילוסופיה, אקסיסטנציאליזם אך הייתה לי תחושה שרק 10 אחוזים מהסטודנטים שיתפו עימי פעולה. הסטודנטים רגילים ש"ילעסו" להם את החומר ואילו אני דרשתי שיתכוננו לשיעורים על ידי קריאה ולמידה עצמית ורק אחר כך נדון ביחד. בחו"ל חשתי שהגעתי לשבעים אחוזי הצלחה".
 
למרות הצלחתך המוכחת הרגשת כנטע זר באקדמיה הישראלית?
"כן. לא השתייכתי לברנז'ה. בשנת 2005 חגגו באוניברסיטאות של תל- אביב וירושלים מאה שנה לפריצת הדרך של איינשטיין. הספר היחיד בעברית העוסק באיינשטיין נכתב על ידי. שאר הספרים הם תרגומים משפות זרות. איש לא פנה אלי".
 
הרבה מספרייך החשובים יצאו בחו"ל בהוצאות יוקרתיות וחלקם תורגמו לעברית.
האם היו ספרים שלא התקבלו בקרב קהל הקוראים?
 
"ודאי. כתבתי עם יהודה פריד את ספר "פארנויה- עיונים בדיאגנוזה" שיצא בהוצאת בוסטון סטדיז היוקרתית ואחר כך תורגם לעברית. בספר מוזכרות שתי הדיאגנוזות הקלסיות לפארנויה ושלדעתנו הן מופרכות. הצענו דיאגנוזה שלישית אבל היא לא התקבלה.   
 
הוצאתי יחד עם נתנאל לאור את הספר "דיאגנוזה" שבו אנו מדברים על שימוש במחשב לשם דיאגנוזה ברפואה. היה קשה מאוד לפרסם אותו עד שבמקרה גילו הרעלת דיגוקסין באמצעות המחשב ובזכות המקרה הזה הצלחנו לפרסם את הספר".
 
רעייתך יהודית בובר אגסי, הרצתה במקביל באוניברסיטאות השונות בהן עבדת ופרסמה עשרות מאמרים וספרים. במה היא מתמחה?
"היא עוסקת במעמד האישה, בסוציולוגיה של עבודת נשים. היא מנתחת את אפליית הנשים בשוק העבודה ובפוליטיקה ומציעה דרכים לשינוי. בנוסף היא כותבת על נשים בתקופת השואה".
 
יהודית בובר היא חוקרת פמיניסטית ובכל זאת נראה כי במשך השנים בנוסף לעבודה האקדמית שלה היא נשאה בעול המשפחה ואפשרה לך להתקדם, אולי אפילו על חשבון הקריירה שלה.
האם אין סתירה בכך?
"אל תשכחי שדובר בתקופה שלפני חמישים שנה ובכל מקום בעולם שאליו הגענו יהודית המשיכה לטפח במקביל אלי את הקריירה שלה. ברור שתמיד יש מקום לשיפור".
 
 בתכם תרצה נפטרה בשלהי חייה ממחלת הסרטן. בנכם אהרון חי רחוק מכאן בארה"ב. אין לכם נכדים. כיצד אתם מתמודדים עם זה? האם אתה חושב על המוות?
 
"אנחנו משלימים עם הקשיים והרגעים העצובים וממשיכים לחיות את חיינו. אינני חושב על המוות ואינני פוחד למות אלא פוחד מהסבל הנלווה לגיל המבוגר. ההתאבדות נראית בעיני כחוסר דמיון ולאדם המהרהר בכך אציע "לטפס על האוורסט"- לחפש אתגר כדי למלא בו את חייו".
 
הבה ונשוחח מעט על המציאות הישראלית.
מה דעתך על החוק בישראל?
"אין חוק  בישראל כי ישנן שתי מערכות חוק הנלחמות אחת בשנייה. החוק הדתי והחוק האזרחי. אנשי בת הדין הגבוה לצדק מתלוננים שהכבוד כלפיהם נשחק. הם מתלוננים במקום לדון בשאלה למה הכבוד אליהם נשחק.
בארץ, כאשר אזרחים פוגעים בהחלטת בג"ץ, הם נחשבים לגיבורים לאומיים.
לצערי ישנה תופעה של רמיסת זכויות האזרח. לפני כעשר שנים השב"כ חטף מוסלמי ישראלי ממזרח ירושלים בשם מוסטפה עכּווי. הוא הובא לפני שופט צבאי בחברון אך סירב להכיר בסמכותו וביקש להישפט בית משפט אזרחי בירושלים. השופט נטה לקבל את הצעתו. עורכי הדין של השב"כ התנגדו בטענה שהוא חשוד בשיתוף פעולה עם ארגון טרור. בסופו של דבר השב"כ הרג אותו. הובא פתולוג מאמריקה שקבע לאחר ניתוח הגופה שהנ"ל  מת מהתקף לב כתוצאה מעינויים. כל עוד אשמתו של העצור לא הוכחה הוא היה זכאי להישפט בבית משפט אזרחי.
לדעתי המחשבה צריכה להיות אכזרית ככל האפשר והמעשה צריך להיות פשרן ככל האפשר בישראל עושים ההיפך: בוכים ויורים".
 
מה דעתך על מערכת החינוך?
 
 
"אחד האנשים שהשפיעו עמוקות על המחשבה החינוכית הוא יאנוש קורצ'אק שאמר שצריך לשלוח את המבוגרים לבית הספר כדי שיראו כמה הילדים סובלים. קנט אומר שהשכלה אינה שכל ושעקרון ההשכלה הוא להעיז לחשוב. אתה צריך להיות הפוסק האחרון וליישם את החלטותיך. צריך ליישם את הרעיון זה במערכת החינוך.
אסור לחנך אדם בניגוד לרצונו מפני שהוא אדון לעצמו. קנט קובע: או שילד הוא אדם עצמאי- ואסור לחנכו או שחובה ומותר לחנכו, אבל שוב לא יהיה עצמאי. ואם אינך עצמאי- פירושו שאינך אדם. לכן צריך לחנך את הילד
להיות מחליט. לפי קנט: "כל החינוך לעצמאות- הוא העיקר. ברגע שהילד נעשה עצמאי- מסתיים חינוכו ומתחיל חינוכו העצמי".
"על החינוך להיות דו סטרי מהמורה לתלמיד ולהיפך. כאשר התלמיד מעז ללמד את מורו אין ספק שייענש. גם באוניברסיטה דוקטורנט הכותב בעבודתו רעיון שאינו מקובל על  מדריכו, מסכן את הדוקטורט שלו.  
לדעתי מבחנים מיותרים לגמרי ומהווים למידה בכפייה. צריך לדון מחדש גם בתכנים הנלמדים. הייתי רוצה שיהיו פחות מורים אך בעלי רמה ושישתכרו היטב. לוועדות שמחליטות בחינוך אין מושג והן עובדות מהיד אל הפה תוך שיקולים של כוחניות  הגוברים על האינטרס הלאומי. אני מציע דיון ציבורי פתוח לכול".
 
מה דעתך על החינוך האקדמי?
"האוניברסיטאות הן מוסד עתיק ואין בהן דיון לרפורמה. השינויים לא מתוכננים- ללא דיון ובקרה. הם  בתי חרושת לתעודות ויש היום אינפלציה של תעודות. צריכים להביא לדיון מהי מטרת החינוך הגבוה.
אין העזה, ניסויים חינוכיים או חידושים. ניתן למשל לחלק תקליטורים של חומר ההרצאות כדי שהתלמידים יקשיבו להם בבית ואז למרצה יוותר יותר זמן להקדיש לתלמידים בפגישות אישיות. צריך לאפשר לפרופסורים באוניברסיטאות לקבל משכורת מבלי שיחויבו בשעות עבודה. חלק קטן אולי לא ילמד אבל מרביתם ירצו ללמד. הפרופסורים כיום מגיעים להרצאות בשל סנקציות. רובם לא מלמדים אלא גורמים נזק. הם מנסים לשכנע את התלמידים שהם צודקים, לא מלמדים אותם לראות את התמונה הכללית ואף לא בקורת. הם מלמדים בעיקר שיטות עבודה, שפעמים רבות הן נעשות מיושנות תוך כדי הוראה ולפעמים הן מיושנות עוד לפני שהחלו ללמד אותן. הנגע הזה פושט בכל העולם לא רק בארץ".
"צריך להפנות אמצעים למחקר אקדמי כי הוא ההשקעה הטובה ביותר. ברטרנד ראסל עסק בלוגיקה כבר לפני מאה שנה ובשל העיסוק הזה הוא אפשר את המחשב ואת תורת הקומוניקציה המודרנית . קלוד אלווד שאנון פיתח במחקר האינטלקטואלי את עקרונות תורת האינפורמציה. ללא המחקר של איינשטיין לא היו מתפתחים הכורים הגרעיניים.
למשרד החינוך אין שליטה על מערכת החינוך הדתי ועל המיעוטים מה שנשאר לו זה מעט מאוד.
צריך לדאוג לרמה החינוכית ולא לציונים. צריך לעשות הערכה מחודשת של הבחינות והציונים. צריך לבטל את הבחינות הפסיכומטריות, לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד באוניברסיטה ושהמיון יעשה בשנת הלימודים הראשונה.
הבחינות הפסיכומטריות מושתתות על מבחן בונה ששונה בסטנפורד ואומץ כאן למרות שוועדות שונות הוכיחו שאינו מתאים לארץ. מרבית הפרופסורים היום לא היו עוברים את הבחינות הללו. הבחינות הפסיכומטריות הן  פילטר המיועד להקטין מספר התלמידים ויוצרות אפליה כלפי המיעוטים".
 
מה החזון שלך לגבי מדינת ישראל?  מה היית רוצה לראות כאן?
"הייתי רוצה לראות כאן מדינת לאום דמוקרטית וליברלית.
אני בעד הקמת מועצה מכוננת שתדון באפשרות של כינון חוקה לישראל, חוקה שהובטחה עוד במגילת העצמאות ההיסטורית ולא קוימה עד היום. חשוב שבמסגרת החוקה תינתן איזושהי ערבות למניעת הפליה כנגד נשים וכנגד לא יהודים. שתקבע מדיניות הגירה- בישראל. כיום מדיניות ההגירה היא בלתי נסבלת. ואיננה ניתנת לבקרה דמוקרטית. אין ארץ בעולם הדמוקרטי שיש בה מדיניות הגירה כזאת.
 
 
יש לדעתי להפריד בין הרשות הדתית לרשות המדינית. שהרבנות תהיה עצמאית ושהרבנים לא יהיו פקידים מטעם. תפקידם של הרבנים הוא לשלוט בקהילה ולא לשלוט באומה באמצעות השלטון הכופה זאת עליהם מסיבות אלקטוראליות.
ישראל הייתה ותהייה מדינה יהודית אבל לא כמו היום. לדעתי היום המדינה היא אנטי יהודית. הרבנים משניאים את הדת על הציבור".
 
כיצד?
 
"לדוגמא: אירע מקרה שבאישון לילה חברה קדישא הוציאו גופה מהקבר באמתלה שהנקברת איננה יהודיה. נכדהּ החיל הופיעה במדי צה"ל בטלביזיה ואמר שהוא מרגיש יהודי והמדינה מוכיחה זאת. הוא בטא רחשי לב ציבוריים המסוכנים לעם היהודי.
אילו הייתה הפרדה בין הרשות הדתית לרשות המדינית הבעיה מה לעשות עם הגופה הייתה קהילתית ולא בעיה לאומית. הרבנים הופכים בעיה קהילתית לבעיה לאומית באמצעות השלטון".
 
אתה מוכן לפרט?
"הרבנים קובעים חוקים משלהם ומפרשים את אלוהים לפי ראות עיניהם כדי להציל את אלוהים: לנישואים לא צריך רב אלא הם נקבעים על ידי שני עדים ובכלל אני בעד נישואין אזרחיים.
הם החזירו מצוות שבוטלו – מצוות התלויות בארץ ישראל כגון שמיטה. הם החליטו שאסור לעזוב יישוב יהודי- אין איסור כזה. הם קובעים שאסור לחלל בית קברות ובמסכת סנהדרין ישנן הוראות כיצד להרוס בית קברות. חוקי הממזרות בוטלו בתנ"ך על ידי עזרא. אין לדעתי צורך בגיור. בתלמוד כתוב: " כיוון שנטמע, נטמע"- אם הוא נחשב על ידו ועל ידי שכניו ליהודי- הוא יהודי .
מעניין שארה"ב היא החברה הכי דתית בעולם והיא אחת החילוניות בעולם. ישראל היא החברה הכי חילונית בעולם ואין מדינה דתית כישראל. המדינה שוכחת את האינטרס הלא דתי של האזרח היהודי".
 
 

 

יוסף אגסי ויהודית בובר אגסי

הוספת תגובה  הדפסה

 

 
תגובות הגולשים
מאת : משה גרנות 09/09/2009 15:53:40 granotmoshe@walla.co.il
צריך המון ידע וגם לא מעט אומץ כדי לראיין במיומנות כזאת "אריה" כמו פרופ' אגסי. ראיון מעניין מאו ומחכים. כל הכבוד לד"ר לימור שריר

מאת : משה שפריר 13/09/2009 16:56:21 m6058840@gmail
כבר מזמן לא קראתי ראיון מעמיק וגם מרתק כמו זה שראיינה, כתבה וערכה ד"ר לימור שריר. ניכר שאין זה ראיון עיתונאי גרידא, ואף שפה-ושם אני חולק על דעתו של המרואיין פרופ' אגסי - קריאת הדברים הסבה לי עונג אינלקטואלי רב.

מאת : מתיתיהו שטיינזלץ 23/06/2010 14:36:17  
משה גרנות ומשה שפריר הם ד"ר משה קולר בן זוגה לחיים של לימור שריר.אין ספק שנגרם לו עונג אינטלקטואלי רב...

מאת : המושיע האקדמי 14/05/2011 15:01:13 hamoshia@gmail.com
סיוע במחקר ובכתיבת עבודות אקדמיות בפילוסופיה

 
 כל הזכויות שמורות לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל  

Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים