סדנאות
  פעילות ילדים ונוער
  טורים אישיים
  מאמרים
  הודעות לעיתונות
  פרסים ותערוכות
  ספרים חדשים
  לזכרם

לקסיקון הסופרים

  אודות הלקסיקון
  דבר העורך
  אלפון
  חיפוש

מאזניים

  דבר העורך
  אודות מאזנים
  טופס הרשמה
  גיליונות מאזנים

חברים

  תנאי קבלת חברים
  תהליך ההרשמה
  טופס הרשמה
  זכויות חברים
  תעריפון מומלץ
  חדשות באגודה
  דרושים
סניפים
  סניף חיפה והצפון
 

לזכר ברוך תור-רז    >>

תאריך : 20/05/2014
מאת : מתוך כתב העת של אהוד בן עזר

 

תקוה וינשטוק

לזכר ברוך תור-רז

לקוח מתוך כתב העת של אהוד בן עזר

12.10.1936-3.5.2012

ברוך תור-רז הסופר לילדים ולנוער, שנפטר בימים אלה, חיבר ב-77 שנות חייו 26 ספרים. הספר
האחרון "המגילה של דאוד" הופיע בחודש מרץ וספר נוסף יופיע בקרוב, כבר
אחרי מותו ממחלה ממארת.

כרוב ספריו, "המגילה של דאוד" (הוצאת גוונים. איורים אבי כץ) מתבססת על רקע
ילדותו של המחבר. הרבה ספרי ילדים מתבססים על הזיכרונות המוקדמים של מחבריהם. אצל
תור-רז הילדות הנה חוט השני העובר כמעט בכל יצירותיו.

הוא נולד בתל אביב הדרומית, המוכרת רק מעט לתושבים האשכנזיים בלב העיר, לא כל שכן בצפונה.
מהשכונות הדלות על גבול יפו שאנשיהן לקחו חלק בשמחות ובצער של השכנים. בצריפים
הקטנים לא היית בודד כמו בבתים המודרניים של היום, כשלא ברור אם הנוסע איתך במעלית
הוא שכן או אורח. שם דיברו לאדינו, גם ערבית, והגיבו בלהט על עניינים ומצבים.

הורי ברוך המנוח עלו מסלוניקי. האב, פועל משכיל, חתם על "דבר" וגם על
"דבר לילדים" לבנו, ולקח אותו לתיאטרון ולקולנוע. האם, לשעבר משרתת בבית
יהודי עשיר בסלוניקי, היתה אנאלפבתית. ברוך אוהב ומכבד את הוריו וכותב בלי בושה על
אימו היפה שלא ידעה קרוא וכתוב אך היטיבה לספר סיפורים בעל פה.

מעטים אצלנו סופרי הילדים שאימם, סבתם ורוב האימהות בשכונתם – לא ידעו צורת אות, ותור רז
(תרגום לא מוצלח של שם המשפחה טוריס) יודע זאת וחוזר שוב ושוב לרקע של ילדותו
ולחבורות רעיו. הטלוויזיה טרם נולדה וכולם משחקים בחצר וברחוב, לא פעם במשחקים פרי
המצאתם. כסף לקניית משחקים וצעצועים לא היה. ברוך –הכותב בגוף ראשון, דבר המוסיף
אותנטיות לספר – מתחבר גם לדאוד, נער ערבי שכן, בן גילו. דאוד מקרין מגילת סיפור
בצלליות על סדין ומזמין את ברוך להצגה. הזמנה מסוכנת. מלחמת העצמאות בפתח כדורים מיפו פוגעים בשכונה ותושביה מתמלאים
שנאה לשכנים הערבים. עד מהרה אורזים הערבים את מטלטליהם ויוצאים לגלות. ביניהם
דאוד. חברו ברוך לא יראנו לעולם.

בסיום בית הספר העממי יוצא ברוך, ככל ילדי השכונה, לעבודה. הוא "נער כחול" כפי
שהתבטא באחד מספריו. בבגדי עבודה כחולים עובד הנער אוהב הספרים לעבוד בבית דפוס.
ודאי לא במקרה. הוא קורא בלהיטות מיריעות ההגהה את יצירותיהם של בכירי הסופרים,
עוד לפני שהספרים ראו אור. שם מעוצבת דמותו כסופר.

הוא נעשה לא רק סופר. כמו אימו ידע לספר בעל פה לא פחות מאשר בכתב, וגם היטיב לצייר. בעיקר
בחיק הטבע רשם בעיפרון רישומי נוף עדינים ויפים. הוא הִרבה לבקר בתערוכות
ובמוזיאונים, מורשת אביו. את ספריו כתב ביד, בכתב קליגרפי ברור, יפה יותר מאותיות
המחשב.

ספריו משופעים בדימויים. "בד הסדין התלוי על החבל דומה למפרש סירה, כמו ענן
לבן." – "כמו פלג קטן הזורם
ישר וחושב על היום שבו יהפוך לנחל גדול."

לעיתים נראו לי הדימויים מופרזים. אולם עתה, במחשבה נוספת, דומה שהצדק הספרותי היה עימו.
הדימויים הם עיקר חינם של ספרי הילדים שלו. ביטוי האמת של נפשו, נפש ילד חולמני עם
הרבה תום ועדינות.


יהי זכרו של ברוך, ברוך.



            
       

הוספת תגובה  הדפסה

 

 
תגובות הגולשים
 
 כל הזכויות שמורות לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל  

Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים