סדנאות
  פעילות ילדים ונוער
  טורים אישיים
  מאמרים
  הודעות לעיתונות
  פרסים ותערוכות
  ספרים חדשים
  לזכרם

לקסיקון הסופרים

  אודות הלקסיקון
  דבר העורך
  אלפון
  חיפוש

מאזניים

  דבר העורך
  אודות מאזנים
  טופס הרשמה
  גיליונות מאזנים

חברים

  תנאי קבלת חברים
  תהליך ההרשמה
  טופס הרשמה
  זכויות חברים
  תעריפון מומלץ
  חדשות באגודה
  דרושים
סניפים
  סניף חיפה והצפון
 

לפיד המשורר    >>

תאריך : 27/12/2011
מאת : המשורר מנחם פאלק

 
לפיד המשורר
דברים מאת מנחם מ' פאלק, יו"ר ועדת קבלה
בטקס קבלת חברים חדשים לאגודת הסופרים העברים, תשע"ב - 2011

חברות וחברים יקרים
 
אני מתכבד לעמוד ביום חג זה על הדוכן ולברך אֶתְכֶם לרגל קבלתכם לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.
 
במהלך השנה האחרונה התקבלו לאגודת הסופרים מעל ל- 20 חברים חדשים. הוועדה שבראשה אני עומד עמלה קשות בעיון מעמיק, ובדיונים עִנְיָנִיִּים לגבי אופי היצירות ואיכותן, עד אשר הגענו לתוצאות המקובלות עלינו ועל  וועד האגודה ברוב קלות. החברים שנבחרו היו אלו אשר לדעתנו ראויים להיות חלק מאיתנו ואנו ראויים להיות בחברתם היצירתית.
 
אני מודה לחבריי בוועדת קבלת חברים, האחראים לקבלתכם עד סוף הקדנציה הקודמת של הוועדה ביוני 2011, על השקעת שעות רבות מזמנם ומרצם, בהתנדבות, ועבודה תובענית בוועדה זו, למרים עקביה ויוסף כהן אלרן,  לדר' חדווה בכרך רבינזון, לשי חג'ג', לנורית יובל ולאלי רווה, ולבסוף להרצל חקק ולעדנה מיטווך מלר (שגם עמלה על הכנת ועריכת הטקס).
כמו כן אני מברך  את החברים החדשים שהצטרפו לוועדה, בלפור חקק, יו"ר האגודה היוצא  ואביגדור גונן, שנבחר גם לוועד האגודה ומחליפים את הרצל חקק, שנבחר ליו"ר האגודה החדש ואת יוסף כהן אלרן, שנבחר גם למבקר האגודה.
 
כמו כן אני מודה לוועדת הערעורים שכוללת את שושנה ויג כיו"ר הוועדה ואת החברים דר' אביבית לוי קפאח והסופר והמשורר יוסף כהן אלרן, שתרמו אף הם בדיונים נוספים ועיון בספרי המתקבלים.
 
והנה הגענו לערב זה, בו נערך החלק הנעים, הטקסי. בדברים אדבר בעיקר על המשוררים אך הדברים נכונים גם לגבי כותבי הפרוזה וספרות הילדים.
 
בעיניי אין זה טקס ככל הטקסים. זהו טקס בו אנו מתייחסים למעשה יום-יום, של כמעט רובנו, ונשאר בגדר תחביב, ולרוב אין אנו מתפרנסים ממנו. אני מפנה אצבע מקישה, לב פועם ועין פקוחה לדבר שהוא גדול מאיתנו, שגם אם כל היצירתיות שבנו ומלוא כוחותינו נתרכז יחד, איננו יכול להתנגד לו, וכוונתי לדחף לכתוב.
 
שימו נא לב כמה יצירות משלנו ושל חברינו לספסל או לשולחן הכתיבה כותבים שירה וסיפורת ארס-פואטיים, נכתבות על מעשה הכתיבה. יש האומרים שמשורר טוב נמדד בשירה הארס-פואטית שלו.
 
כולנו תוהים איך ולמה אנו כותבים, מהו אותו הכוח שאיננו יכולים להתנגד לו.
 
ביאליק אמר: "לֹא זָכִיתִי בָּאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר" (עמ' קלה, בספרו "שירים"), אמיר גלבוע, שרוב ספרו "כחולים ואדומים" "נגוע בסממנים ארס-פואטיים", גילה סוד כתיבתו בפתיחת השיר ""שיר כחולם" עמ' 340: "שִׁירַי כָּךְ נִכְתָּבִים:". רחל כותבת בשיר "ספר שירי" (שירי רחל, עמוד עז), "צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת, / בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן, / הָיוּ לְמַחְרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת, ...", ופוגל כותב ב- 1939 (כל השירים, 259): " מִלִּים קְלִילוּת וּשְׁקוּפוֹת / כְּמוֹ בִּצְעִיפֵי מֶשִׁי / חַיַּי בָּן צִרְרִי. ...". יהודי עמיחי (ב"שירים 1948-1962, עמ' 101) כותב בשיר "משורר "... וּכְשֶׁפֶּתַע בּוֹ עָלוּ כָּל הַשִּׁירִים / חָשַׁב כִּי רַק יִכְתֹּב בֵּינְתַיִם...".
 
אך שירה ארס-פואטית עוסקת לא רק בדחף אלא גם במהות השירה במשמעותה ובמילים עצמן.
 
כבר אריסטו הגדיר את הפואטיקה השירית ואחריו עשו זאת גם בימי הביניים, אך צרה היריעה כאן להתייחס לכל, ועל כן נחזור לתקופתנו.
 
דוד אבידן הגדיר שיר בשירו "מַזֶּשִׁיר"  כ"שִׁיר הוּא דָּבָר/ שֶׁאֲנִי קוֹבֵעַ שֶׁהוּא שִׁיר / לְאַחַר שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אוֹתוֹ / כְּשִׁיר אוֹ כְּלאשִׁיר / אֲבָל מְפַרְסֵם אוֹתוֹ כְּשִׁיר // וְעַכְשָׁו תִּקְבְּעוּ מֵחָדָשׁ מַזֶּשִׁיר"; ולעומתו דן פגיס בשירו "פּוֹאֶטִיקָה קְטַנָּה" מגדיר בצורה מאלפת את הדרישות מהשיר:
 
מֻתָּר לְךָ הַכֹּל, / לְמָשָׁל שֶׁ, וְשֶׁ. / מֻתָּר לְךָ בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁתִּמְצָא / בְּכָל הַתָּגִים שֶׁתַּצְמִיחַ לָהֶן. //  / כְּדַאי שֶׁתִּבְדֹּק, כַּמּוּבָן, / אִם הַקּוֹל קוֹלְךָ / וְהַיָּדַיִם יָדֶיךָ. // אִם כֵּן, כְּלָא אֶת קוֹלְךָ, / אֱסֹף יָדֶיךָ וּשְׁמַע / בְּקּוֹל // הַדַּף הָרֵיק.
 
האם יש מישהו מן  היושבים באולם, כאן ועכשיו, שלא כתב שירים על מעשה הכתיבה?
 
לכן אני חש, שהאש בוערת בעצמותינו כמו לפיד, כמו נרות החנוכה בכל שנה במועד בו אנו מזכירים את הנס, ובעקבות בעירה זו נותנים דרור ליד וממלאים את הדפים, ובימים טרופים של מהפכות לאור המצלמות, ממלאים גם את מסך המחשב ובטנו רווית המגהבייט והג'יגה בייט.
 
אך רובנו לא עושים זאת רק בשל הדחף הרוחני-נפשי שפוקד אותנו. פעמים רבות אנו עושים זאת כיוון שאנו מרגישים שליחות. אנו מרגישים כדור ביניים, בין קודמנו בשרשרת מימי התנ"ך ושאר המקורות היהודיים לבין אלו שיבואו אחרינו לשיר את סיפור העם הזה ואת סיפורם האישי של הכותבים.
 
כן, אין זו בושה לומר שאנו מרגישים שליחות ומנסים למלאה בכל הרצינות ובכל הכישרון שעומד לרשותנו.
 
ושליחות כוללת מחויבות, וזהירות: מחויבות לומר את האמת שבלב וזהירות בבחירת המילה הנכונה והמדויקת באותו טקסט דחוס וצפוף היוצא תחת ידינו. המחויבות והזהירות הן מנת חלקיכם החברים החדשים המצטרפים לרפובליקה הספרותית לפי הגדרתו של פרופסור דן מירון, ממש כמו מנת חלקנו, החברים הוותיקים והיוצרים בכלל.
 
הכתיבה היא קסם, היא כשרון, היא שליטה בשפה, ולכן אנו זוכים לפעמים לכינויים של "מהנדס השפה והרגש". לא לחינם זכו המשוררים למעמד מיוחד מימי קדם ולאורך כל ההיסטוריה, ושימו לב שלא דיברתי על שכר, או שכר הוגן, ואפילו לא על הפצת הדברים הכתובים. באחד מסיפוריו של יל"ג (י. ל. גורדון) הוא מתאר כיצד הוא עובר מבית לבית, עם ספר עברי (בתקופת תחיית השפה), ומנסה למכור את ספריו, בדיוק כפי שאנו מנסים להפיץ את יצירותינו היום, בעידן הטכנולוגיה, בימי האינטרנט.
 
אני מסתפק בציון התופעה הייחודית שמאחדת את כולנו ונוצרת מהרהורים, מהתרגשות, משמחה ולפעמים מכאב, תופעת הכתיבה, תופעה, שכפי שהזכרתי קודם אסור לשכוח את האחריות הכלולה בה.
 
ואין דבר יותר מתאים מלתאר את ההתרגשות ואת האחריות מאשר סיפורו הקצר של דן פגיס, מספר "כל השירים", עמ' 308:
 
לְמִשְׁאָל סִפְרוּתִי
 
אַתֶּם שׁוֹאֲלִים כֵּיצַד אֲנִי כּוֹתֵב. אֲבָל שֶׁיִּשָּׁאֵר בֵּינֵינוּ! אֲנִי נוֹטֵל בָּצָל בָּשֵׁל, סוֹחֵט אוֹתוֹ, טוֹבֵל אֶת הָעֵט בַּמִּיץ וְכוֹתֵב. זוֹהִי דְּיוֹ סְתָרִים מְצֻיֶּנֶת: מִיץ הַבָּצָל חֲסַר צֶבַע )בְּדוֹמֶה לַדְּמָעוֹת שֶׁמַּעֲלֶה הַבָּצָל), וְאַחֲרֵי שֶׁהוּא מִתְיַבֵּשׁ אֵינוֹ מוֹתִיר שׁוּם סִימָן. הַדַּף שׁוּב נִרְאֶה טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. רַק אִם יְקָרְבוּ אוֹתוֹ אֶל הָאֵשׁ וְיַלְהִיטוּ אוֹתוֹ, יִתְגַּלֶּה הַכָּתוּב, תְּחִלָּה בְּהִסּוּס, אוֹת פֹּה אוֹת שָׁם, וּלְבַסּוֹף כַּדִּין, כָּל מִשְׁפָּט וּמִשְׁפָּט. אֶלָּא מָה? אֶת סוֹד הָאֵשׁ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, וּמִי יַחְשֹׁד בּוֹ, בַּדַּף הַטָּהוֹר, שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַשֶּׁהוּ?
 
סוף ציטוט.
 
לאחר שכבר כיסיתם באותיות, במילים, במשפטים ובים של שירים את הדפים הטהורים, ומצאתם את אש הקסם, אנו מאחלים לכם המשך יצירה פורייה ומוצלחת, ושמירה על דפים טהורים ביד ועל האש שבלב.
 
וכדי שלא תלכו לביתכם במטען כבד מידי, ותשמרו על פרופורציות, הנה שיר שכתבתם במיוחד לערב זה, המתכתב עם סיפורו של דן פגיס:
 
הָאֵשׁ
 
חָלַמְתִּי הַלַּיְלָה שֶׁאֲנִי מְשׁוֹרֵר-עַל
קוֹסֵם שֶׁל מִלִּים
שֶׁאַדְהִים אֶת כֻּלָּם
וּבַבֹּקֶר, לְצַד מִטָּתִי
מָצָאתִי דַּף רֵיק.
 
גַּפְרוּר בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּקַחְתִּי
נִדְלַק
וְלִבִּי הַפּוֹעֵם בְּהִתְרַגְּשׁוּת
צִיפָה לִרְאוֹת אֶת הַמִּלִּים
שֶׁאוּלַי הֶעֱלֵיתִי עַל הַדַּף,
בְּאֶמְצַע חֲלוֹם, יִתְגַּלּוּ לְעֵינַי
בִּמְלוֹא תִּפְאַרְתָּן
בְּמֵיטָב מַחְלְצוֹתֵיהֶן
בְּאוֹתִיּוֹת קֹדֶשׁ מְרַצְּדוֹת.
 
הָאֵשׁ אָחֲזָה בַּגַּפְרוּר
זָחֲלָה לְכִוּוּן הָאֶצְבָּעוֹת
עַד שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לְכַבּוֹתָהּ.
 
הַדַּף נוֹתַר טָהוֹר
עָלָיו רִמְזֵי כֵּהוּת אֲפֹרָה,
וַעֲדַיִן נִתַּן לפזר עָלָיו
עֲקֵבוֹת שֶׁל רְגָשׁוֹת,
נִיצוֹצוֹת שֶׁל אוֹר.
 
 
 
 
 
 
לפיד המשורר

הוספת תגובה  הדפסה

 

 
תגובות הגולשים
מאת : שי 05/03/2012 09:39:37 shay@gmail.com
נכון מאוד <br />

מאת : שלטים פלומבה 06/04/2013 12:25:05 info@psilot.com
כל כך נכון , לפעמים אנו מרגישים שליחות שמפרה אותנו לכתוב Www.psilot.com

 
 כל הזכויות שמורות לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל  

Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים