סדנאות
  פעילות ילדים ונוער
  טורים אישיים
  מאמרים
  הודעות לעיתונות
  פרסים ותערוכות
  ספרים חדשים
  לזכרם

לקסיקון הסופרים

  אודות הלקסיקון
  דבר העורך
  אלפון
  חיפוש

מאזניים

  דבר העורך
  אודות מאזנים
  טופס הרשמה
  גיליונות מאזנים

חברים

  תנאי קבלת חברים
  תהליך ההרשמה
  טופס הרשמה
  זכויות חברים
  תעריפון מומלץ
  חדשות באגודה
  דרושים
סניפים
  סניף חיפה והצפון
 

על החתול פיגרו מאת פועה שלו-תורן    >>

תאריך : 17/10/2010
מאת : מנחם מ' פאלק

 
מעשה בחתול מזמר
על "החתול פיגרו" של המשוררת
פּוּעָה שָׁלֵו-תּוֹרֶן
מאת: מנחם מ' פאלק

פּוּעָה שָׁלֵו-תּוֹרֶן מוכרת לנו בעיקר כמשוררת וכמתרגמת.
ספרי שיריה "חרוזים מבין קפלי המניפה", "לבי ער", "נשמת הדברים", "לחלום אוֹתךָ", והספר "שערי הלב (שיר אחד ועשרה תרגומים – מהדורה ביבליופילית)  זכו לתפוצה רחבה ונגעו לליבם של רבים, האוהבים שירי אהבה ושירה רומנטית.
תרגומיה למשורר ההודי רבינדראנאת טאגור, חתן פרס נובל, למשורר הטורקי טאלאט סעיט הלמאן, ולשירי אמילי  דיקינסון (תשעה כרכים), כל אלו, מקור ותרגום, מאוירים בידה וליוו רבים מאיתנו במהלך חיינו ולימודינו.
על כן, לפלא ולתענוג היה בעינינו לראות ספר ילדים מפרי עטה, "החתול פיגרו". הספר ראה אור בהוצאת "צבעונים", 2006, הוצאה צעירה ותוססת שמבססת את מקומה בין הוצאות הספרים הטובות בארץ.
 
הספר "החתול פיגרו הינו ספר ילדים, ללא ספק. הציורים המלווים של דני קרמן, העשויים בחן רב וצבעוניות בולטת, השירים הפשוטים אך היפים, החריזה, המצלול, התוכן מושכים אותנו להמשיך ולקרוא, הגיבורים שהם חיות שעברו פרסוניפיקציה, כל אלו מעידים על אופיו כספר ילדים.
 
יחד עם זאת זה אינו ספר ילדים רגיל, שגרתי, כזה שיש מאות ואלפים דוגמתו, אלא הוא ספר מזן אחר.
 
נדמה לי שהוא גם לא מתיימר להיות ספר שגרתי.
 
בספר ילדים ראוי, אנו נפגוש בטקסט פרוזאי או שירִי המביא עלילה מסוימת המתאימה לגיל המיועד, ולרוב יצורף אליה מוסר השכל (כמו במשלים), תוספת חינוכית נרמזת או נאמרת במפורש. שונה במקצת המצב בספר זה, בו מוסר ההשכל מוסווה בצורה עדינה.
 
עוד יש לצפות, בספרים טובים לילדים להומור, לדיבור בגובה העיניים, באיורים צבעוניים התואמים את הטקסט, בתוכן שמפתה את הילד לקרוא. אלמנטים אלו דווקא ניתן למצוא בספר זה, בצורה טבעית, משכנעת, ומושכת את לב הקורא, ובשפע.
 
הספר עצמו פותח בשיר "מעשה בחתול שצד לו עכבר נכלול". המילים "מעשה ב..." הם פתיחה אופיינית למעשיות, לספורים עם מוסר השכל. השיר הזה, המחורז בצורה מורכבת, מספר סיפור על חתול שצד עכבר לארוחתו הבאה, צורר אותו במטפחת ויוצא בינתיים לטייל. אולי ניתן בזאת רמז, במודע או שלא במודע על דחיית סיפוקים, נושא מטופל רבות בחינוך הילדים והספרות העוסקת בכך. עם חזרתו הוא מגלה שהעכבר כרסם חור במטפחת וברח, ועל כן החתול חייב לצוד את ארוחתו מחדש.
 
כבר בשיר פותח זה אנו עדים לאי התאמה מלאה ומדוייקת לסיפורי הילדים. לא מובא באופן מפורש מוסר השכל לגבי טיפשותו של החתול. לכאורה, ספור פשוט על אירוע של חתול "גנדרן אשר: "חָבַשׁ מִגְבַּעַת / עָנַד טַבַּעַת / נָטַל הַמַּקֵּל / וְיָצָא לְטַיֵּל. / שׁוֹטֵט, תִּיֵּר וְטִיֵּל / חָזַר הַבַּיְתָה עִם לֵיל.".
לפנינו חתול ממשפחה טובה, המקפיד על לבושו, ומעשיו מחושבים ומתוכננים. כנראה שגורמים אלו מביאים אותו לכישלונו בשמירה על המזון. אולי זהו רמז לפער בין "חתול שינקינאי" לבין המציאות היום-יומית בה עכברים בורחים על נפשם אם הם יכולים, מחפשים דרך להישרדות.
ואם הזכרנו קודם את עניין דחיית הסיפוקים, אולי יש כאן מוסר השכל מרומז. בעצם ניתן לומר שהחתול לא נכנס לפאניקה מבריחת העכבר, והוא יצוד לו אחר. דחיית הסיפוק על-ידי העדפת הטיול המגונדר מצביעה על לימוד של בניית סדרי עדיפויות, וכנראה הטיול עדיף על עוד השארות בבית כדי לשמור על הארוחה. ואם קרה מקרה של בריחת העכבר, התיקון בוא יבוא בהמשך.
 
קו האופי של ההקפדה על לבוש (ונושא הלבוש חוזר במספר שירים, כפי שנראה בהמשך), השפה הגבוהה, העשירה והמדויקת, הן מסימני הדרך של כל הספר, והוכחה להיותו לא ספר שגרתי, ספר מוקפד.
 
מגמה זו נמשכת גם בשיר הבא, "איך האפרוח יצא", הפותח בשורה: "תַּרְנְגוֹל לְתַרְנְגֹלֶת סִפֵּר הֲלָצָה..."
שיחת זוג התרנגולים כוללת "הלצה". אין זו בדיחה, לא סתם אמירה או סיפור. המילים ורמתם נבחרת בקפידה, כמו בגדי החתול בשיר הקודם. תוצאת ההלצה וצחוק התרנגולת גורמים לביצה לפקוע ולאפרוח הרך לברוח ולא לחזור ל"אפלת הביצה". שוב תאור ללא מסר חינוכי, שלפעמים נדוש מידי, שקוף מידי, ויש לזכור שבימינו הילדים חכמים וְקָצָה נפשם בכפית טבולה במוסרי השכל המוגשת לפיותיהם.  יש בשיר תאור מצב, בהומור, ואולי מזכיר לילד הקורא, שירים אחרים עם גיבורי חיות אחרים כמו החתול במגפיים.
 
השיר השלישי, "צפרדע מלך הביצה" הוא שיר אשר בו המצלול הוא אינטנסיבי יותר מאשר בשירים הקודמים. השיר בונה עלילה מהופכת לסיפורי הילדים המוכרים. אם בספורים המוכרים, המלך מוצא תמיד כלה, הרי כאן הוא נכשל. אם בספורים שגדלנו עליהם הצפרדע הדוחה יזכה לנשיקה מנערה יפיפייה ויהפוך לנסיך החלומות ויתחתן עם היפיפייה, הרי כאן איש אינו מנשק צפרדע, שום חייה אינה רוצה להתחתן איתו ולבסוף, בבושת פנים הוא חוזר לביתו נכלם.
למרות שמדובר בשיר עלילתי קצר, בן חמישה בתים, הרי הוא בנוי בסדר התפתחותי מתוכנן, וכך למשל בסוף הבית הרביעי יש רמז לסופו של הצפרדע "עד שנפל כתרו והתנפץ" (מסר בגנות הגאווה). ואכן, בסוף הבית הבא חוזר הצפרדע לביצתו.
 
השיר הרביעי מספר את סיפור קפיצותיו של הקנגורו, ומחדש לנו דבר בהצעתו לתפור כיס נוסף, בְּגַבָּהּ של אמא-קנגורו אשר יולדת (ממליטה) תאומים, כדי שיהיה מקום לשני גורי הקנגורו גם יחד. ההומור והיצירתיות מרחיבים את מעגל החשיבה שהילד המאזין נתקל בו. מצד שני, שוב כאופייני לגיבורי הספר הזה, מדובר במצב בו כל גור קנגורו זקוק לחדר נפרד, כמו הילדים היותר מפונקים בימינו.
 
בשיר הבא "פילפילון קרישנא" הפיל הקטן ואחיותיו עושים דרכם לאגם לשחות, ובדרך פוגעים, בגלל גודלם ומשקלם, בסביבה. למרות שבעצם מדובר בנזק שהפילים גורמים, התיאור מושך לקרוא, להיכנס לתוך הספור, להזדהות עם הגיבורים המגושמים.
 
לעניין הלבוש, הבגדים והתפירה (מהשיר הקודם), וכן לעניין שמות גיבורים במקום שניתנים, עוד נחזור בהמשך.
 
בשיר הבא הדוב הנהנה לרכב על אופניים הופך לחיה מבדרת בקרקס בזכות, או שמא באשמת כישרונו.
 
למרות שהשירים אינם מביעים מסר חינוכי ישיר, או מסר חברתי, הרי פה ושם מסר זה מובלע, כמו שרמזתי קודם, והקורא הסקרן, החוזר וקורא שנית ושלישית, מצליח לברור את הרמזים מתוך הטקסט השוטף. הדוב "צוארו אסרו בנחושתיים..." ובהמשך "ברכיבה על אופניים / בלי ידיים / לקול מחיאות הכפיים".
 
בשיר "עורב רעב" מסופר על עורב המנסה לאכול פרור לבן, שאינו גבינה, כפי שציפה, אלא אבן קטנה. אין בשיר ניתוח של המעשה, הרחבה כל שהיא, אלא הוא מסופר כאנקדוטה קטנה ופשוטה, ואולי בשל פשטותה היא קוסמת לנו.
 
 
השיר "אהבת קיפודים" מביא ספור אהבה בין קיפוד לקיפודה, והחידוש בו הוא בסיומו "כל זאת / פודי קיפוד / במו עיניו ראה בשדות / ולי הוא סיפר בסודי סודות.". המספר או המגלה של הסוד הוא קיפוד שלישי, עד למעשה, שבעצם הוא נרמז כמבין את שפת הגוף ושפת הקיפודים ועל כן הוא יכול לשתף אותנו בפרוש התנהגותם של הקיפודים.
 
"הטווס הלבן" מזכיר בהיפוך את אגדת הברבור. שם, הברבור השחור, המכוער, הופך לבסוף ליפה כמו אחיו, ומאושר. כאן, שלא כמו הטווסים האחרים שנוצותיהם כליל צבע ויופי, נולד טווס לבן (אולי זהו ברבור הטווסים). הוא מאוכזב מחוסר הצבעוניות, ואינו מבין את הייחודיות שלו, ועל כן בעצם נרמז שהוא נשאר מתוסכל במקום להיות מאושר מהשוני הייחודי.
 
השיר הלפני אחרון "שיר ערש" שונה מכל השירים הקודמים ומפתיע בשני מובנים לפחות: האחד, הגיבורים הם סבתא וכלי התפירה שלה, שבאמצעותם היא תופרת אגדות (מטפורה יפה בפני עצמה), ואין בשיר חיות, כפי שהורגלנו מראשית הספר; והדבר השני הוא אזכור ישיר של אגדות - ספינה בים, מלכה מרשעת, נסיך ונסיכה ועוד. בעצם כאן מגלה לנו הכותבת את התחבולה - תפירת אגדות בחוט ומחט שונים מן הרגיל אך נשענים על הידע המוקדם שלנו של עולם האגדות.
 
והנה השיר האחרון, "החתול פיגרו", שממנו נלקח אף שם הספר כולו, חוזר לעולם החיות. הפעם הוא סוגר מעגל עם השיר הראשון שגם גיבורו הוא החתול, לא חתול רחוב ("חָבַשׁ מִגְבַּעַת / עָנַד טַבַּעַת / נָטַל הַמַּקֵּל / וְיָצָא לְטַיֵּל. / שׁוֹטֵט, תִּיֵּר וְטִיֵּל / חָזַר הַבַּיְתָה עִם לֵיל."), אלא מתורבת, מחונך, האוהב לשמוע מוסיקה קלאסית. כאן נעשה הצעד הנוסף לקראת בנית עולם מחונך, עולם של בגדים תפורים יפה, כמו שאגדות תפורות בצורה ראויה. חתול זה עולה על אדן החלון ומביט החוצה, והשתקפותו כמו מאפשרת לראות חתולה התואמת לו, החתולה "כרמן". וכיאה לספר כזה, הגבול בין המציאות לדמיון מטשטשים, ולא ברור אם יש חתולה או שמא היא רק השתקפות של פיגרו. לנו בעצם לא משנה, שתי האפשרויות טובות ומהנות. החשוב ששניהם שייכים לעולם המוסיקה הקלאסית ומעשירים את עולם הילד במשהו חריג לימינו, מטמינים בו זרע של סקרנות לשאול מי היוצרים ומה היצירות הללו. ואכן, יש בתים רבים בהם הרמזים, ההשמעות יוצרות את הקשר התרבותי בין עולם הילד לבין עולם המוסיקה הקלאסית, שלא חייב לבוא רק בדמות הפסטיגלים.
 
לאחר שעברתי לאורך הספר והתייחסתי, ולו במעט לכל שיר, אני רוצה להפנות תשומת לב למספר מוטיבים בשירים ולמבנה הספר.
 
ראשית אני רוצה להתייחס לשמות שמובאים בספר, שמות החיות.
 
בשיר הראשון שמו של העכבר הבורח על נפשו הוא נכלול. מקור השם נכלול מהמילה "נוכל" דבר הבא לומר שהעכבר הזה אינו כה תמים ורק בורח, אלא יש בו מן הנוכלות, ואולי בשל כך לא נורא שהוא ברח ועל החתול לצוד ארוחה חלופית. מי יודע איזה נוכלות עוד יעולל העכבר לחתול העדין, המעדיף לצאת לטיול בטרם ארוחה.
 
השמות הבאים בהם נפגוש הם של אוסטרליה ותסמניה, שני מקומות בהם חיים הקנגורים, ותפקיד השם האמיתי לתת אחיזה במציאות, קונקרטיות, להוסיף אמינות לספורים.
 
בשיר על הפילים שמו של הפילון הקטן הוא קרישנא וישנה פילה צילה ופילה צלילה. השמות צילה וצלילה רק משרתים את המצלול העשיר. לעומת זאת, לשם קרישנא חשיבות ומשמעות כפולה: ראשית, השיר מזכיר לנו את האל קרישנא, הקדוש, ועל כן יש לסלוח לפיל הנושא את שמו, על מעשיו השובבים; שנית, קיים משורר הודי חשוב בן זמננו בשם קרישנא שריניואס, המוכר למשוררת. שוב, כמו ברמז של השיר האחרון וברמזי הלבוש של החתול בשיר הראשון, מצאה הכותבת את הדרך העקיפה לקשר את סקרנות הילד לתרבות זרה ומעודנת, מוזיקה ושירה.
 
אם עד כה נרמזנו לאומנות, הרי בשיר על הקיפודים, הם נקראים זוטא ודיטה. שני השמות בעלי צליל תלמודי, הבא לומר שיש בשירים האלו לא רק קֶשֶר לתרבות העולם אלא גם להיסטוריה היהודית העתיקה, למורשת שלנו.
עוד יש בשיר הזה פודי קיפוד שמגלה לנו את סוד שפתם ושפת גופם של הקיפודים, ושמו במקרה זה משרת רק את המצלול, ובכך עוזר לזכרונו של הילד לחזור אולי ולדקלם את השיר.
 
בשיר האחרון נמצאות דמויות משמעותיות לספר, החתול פיגרו (ששמו הוא שם הספר כולו) והחתולה כרמן. זה הוא החותם הסופי על אופיו של הספר, זה הוא הדבר שנזכור ונלך איתו. בשיר זה ובשמות החתולים מכופלות אהבותיה של המשוררת, למוסיקה ולאומנויות הבמה מחד ולחיות ולאלגנטיות בלבוש מאידך.
 
אם כך, ראינו עד כה את משמעות השמות, את מוסר ההשכל המודרני והנרמז, כאשר הוא מובא, ואת הדיבור בגובה העיניים, בספר ילדים שונה וחדשני זה.
 
נפנה כעת לעניין החיות המופיעות בספר.
הספר פותח ומסיים בחתול, לא ברור אם אותו חתול שבתחילה דואג לצרכי היום יום, צד עכבר וצורר אותו במטפחת (וזה דבר חריג להתנהגות חתולית) ומתלבש בגנדרנות אחר-כך לטיול היומי. בסוף הספר יהיה זה אולי אותו חתול גנדרן שאוהב מוסיקה קלאסית.
 
אחרי החתול והעכבר יבואו תרנגולים ואפרוחם, וצפרדע. אחריהם פגשנו את הקנגורים. המקום בו הם חיים, דרך התנהגותם של החיות מציגים לפנינו מגוון מעניין. אך הדבר המעניין יותר עד כה הוא שבאמצעות הבחירה של החיות מיוצגים שלבי החיים השונים: אצל החתול בהתחלה מדובר על האוכל, אצל האפרוח זוהי הלידה (יציאה מהביצה), אצל הצפרדע זה הוא הרצון בחתונה שמהווה בתרבותנו הקמת משפחה ואצל הקנגורו אלו הילדים שנולדו וחיים עדיין בצל קורת הבית האמהית.
 
שתי החיות הבאות מייצגות את עולם ההנאות, המותר והאסור - הפילפילון הוא הנהנה בתמימות מטבילה בבריכה ולעומתו הדוב מהווה הנאה לאחרים, שעבורו היא השפלה וכאב.
 
העורב והטווס הלבן הם העופות הטיפשים, האחד אינו יודע לצוד מזון (לעומת החתול שלא ידע לשמור על המזון שצד) והטווס שאינו יודע להיות מאושר בחלקו.
 
הקיפודים מייצגים את האהבה לשמה שבעצם בעקבותיה ניתן גם להגיע לאפרוחים, גורי קנגורו ואחרים.
 
ובסיום יש חיבור דרך תפירת האגדה של הסבתא (בשיר הלפני אחרון) בין החיות לאנושים, העלאת הפרסוניפיקציה למעלתה הגבוהה ביותר, חתולים אוהבי מוסיקה קלאסית, ולבושם המתאים לאירוע מסוג זה.
 
ניתן לומר שבאמצעות החיות נחשף הקורא לכל מעגלי החיים (ללא המוות) החל באהבה, הלידה, הגידול, האוכל וההנאה.
 
עוד ניתן לומר שהחיות בשירים הראשונים הן חיות בית (חתול, עכבר ותרנגול), אחר-כך צפרדע שהיא גם ביתית וגם ביצתית קרובה ליער, ובהמשך, חיות פרא יותר אקזותיות (פיל, קנגורו, דוב), ואז חזרה לבית, לסבתא ולחתול. שוב זהו ייצוג כל פריזמת החיים, בצורה מתומצתת ומתוחכמת.
 
לקראת סיום נראה לי שיש להתייחס שוב לעניין הלבוש. דבר זה חשוב ביותר בעיני הכותבת. היא רואה בו חלק מהותי מהחיים, דבר המייצג את הגיבור, או אופיו. כך זה אצל החתול הפותח את הספר והמסיים אותו. כך זה בתפירת הכיס הנוסף לאמא קנגורו. זהו האפקט של צבעי הטווס (שנוצותיו הן לבושו). כך זה אפילו אצל הקיפודים שניתן לומר שכאשר אוהבים (כמו שקיפודים עושים) אפילו הקוצים לא מפריעים. וניתן לומר דברים דומים אפילו על האפרוח שנוטש את לבוש הביצה ויוצא אל העולם.
לכן, לא פלא למצוא שיר חריג שנושאו הוא תפירה, תפירת האגדות, המטפורה של החיים.
 
לסיום ניתן לומר שספר ילדים קטן זה, הכולל אחד-עשר שירים בסך-הכל, חושף את הקורא באמצעותם לכל מגוון החיים, שלבי ההתפתחות שלהם בצורה מקורית, מזווית חדשה יחסית, בגובה העיניים ובצורה שמתחבבת על הילד הקורא. בכך הופך הספר את המשוררת שידועה בעיקר בזכות שיריה ותרגומיה, גם לסופרת ילדים ראויה.
 
זהו השילוב היפה, החשוב והשורד את הזמן מעקרי ספרות הילדים משולב בחדשני, בתרבותי, וּבְמַחְכִּים המובא ברמזים עדינים, כל אלו בליווי צבעוני של ציוריו היפים של דני קרמן המשרתים את תוכן השירים בצורה המיטבית.
 
אכן לפנינו ספר מהנה, מועיל, מעניין, שהקריאה החוזרת בו רק מגבירה את ההנאה.
 
 


הוספת תגובה  הדפסה

 

 
תגובות הגולשים
מאת : natnarb 06/06/2011 08:41:21 sbcopr@msmcqk.com
Kn6JrT <a href="http://mqrofsrsdupn.com/">mqrofsrsdupn</a>, [url=http://pdhngeofsygf.com/]pdhngeofsygf[/url], [link=http://oztxqfixluew.com/]oztxqfixluew[/link], http://drpootqfrrpk.com/

 
 כל הזכויות שמורות לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל  

Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים