סדנאות
  פעילות ילדים ונוער
  טורים אישיים
  מאמרים
  הודעות לעיתונות
  פרסים ותערוכות
  ספרים חדשים
  לזכרם

לקסיקון הסופרים

  אודות הלקסיקון
  דבר העורך
  אלפון
  חיפוש

מאזניים

  דבר העורך
  אודות מאזנים
  טופס הרשמה
  גיליונות מאזנים

חברים

  תנאי קבלת חברים
  תהליך ההרשמה
  טופס הרשמה
  זכויות חברים
  תעריפון מומלץ
  חדשות באגודה
  דרושים
סניפים
  סניף חיפה והצפון
 

עדו נתניהו מאת לימור שריר    >>

תאריך : 30/08/2010
מאת : לימור שריר

 

 
עִדו נתניהו - רופא, סופר ומחזאי/ ראיון מאת לימור שריר
                                                                    
נפגשתי עם עִדו נתניהו בבית קפה קטן, לא הרחק מהאולם בו נעשות החזרות האחרונות לקראת עלייתו לבמה של המחזה פרי עטו: "הפי אנד". היה זה אחד מהערבים הלוהטים של אוגוסט בהם נראה ששום דבר לא יוכל לגרום לך התרוממות נפש מעבר לרצון הנחוש לחפש מסתור ממוזג ואולי אפילו לחזור על עקבותיך, להשתרע על הספה בביתך ולהתמכר לתחושת חוסר האונים והאפטיה. אך להפתעתי ברגע שהתחלנו לשוחח נמלאתי עניין, נשביתי בהתלהבותו של נתניהו, התלהבות כה אופיינית לאמן המצוי בתוך תהליך היצירה והמוכרת לי מעולמי האישי. העולם מסביב נשכח לשעות מעטות.   
 
עדו נתניהו נולד בירושלים בשנת 1952 לאביו ההיסטוריון פרופ' בן ציון נתניהו ולאמו צילה. הוא למד בבית ספר יסודי הנרייטה סאלד והמשיך בתיכון ברחביה. בשנות השישים חייתה המשפחה לסירוגין בארצות הברית ובישראל ואת הכתה השמינית סיים בארה"ב לשם הגיע בשל עבודתו של אביו, שהוזמן לשמש מרצה להיסטוריה באוניברסיטת קורנל בניו-יורק. בשנת 1970 התגייס לצה"ל וכאחיו הגדולים יונתן ובנימין נתניהו שירת בסיירת מטכ"ל. עידו הוא בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה ברדיולוגיה. אשתו היא המשפטנית דפנה נתניהו והם הורים לשניים.
 
עדו נתניהו עניין אותי בראש וראשונה בשל היותו רופא, סופר ומחזאי אם כי לא ניתן להתעלם מייחוסו המשפחתי. לא ניתן היה שלא להתרשם מהאדם הצנוע ונעים ההליכות, האינטלקטואל ובעל הזיכרון הפנומנאלי שנחשף לפני טיפין טיפין.
 
לימור: ספר לי בבקשה על השלבים בלימודי הרפואה- המקצוע בו בחרת לעסוק בו בצעירותך 
 
עדו: התחלתי ללמוד לימודים כלליים (liberal arts ) באוניברסיטת קורנל שם לימד אבי אך כבר לפני כן הגשתי את מועמדותי לבתי הספר לרפואה באוניברסיטת ירושלים ובאוניברסיטת תל- אביב. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הפסקתי את לימודי בארה"ב ושבתי לשרת בצה"ל  ולאחריה לא רציתי לחזור לשם. המתנתי לתשובות מהאוניברסיטאות. האוניברסיטה העברית דחתה את בקשתי מאחר וסיימתי את לימודי התיכון בארה"ב ולא עמדתי בדרישותיה ואילו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל- אביב הסכימו לדון בבקשתי שהוגשה במסגרת הקצאה נוספת של מקומות למי שהיה ברשימת ההמתנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. שם התחשבו לא רק בנתוני הפסיכומטרי הגבוהים אלא גם בעובדה ששירתי בסיירת מטכ"ל במלחמה ואכן התקבלתי כתלמיד מן המניין. באותם ימים הייתי כבר חברה של דפנה, רעייתי לעתיד, שלמדה משפטים בירושלים ועל כן התחלפתי עם סטודנט ירושלמי שרצה ללמוד בתל- אביב וכך סיימתי את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית. את הסטאז' עשיתי בבית החולים שיבא בתל- השומר.
 
הערת המראיינת: בשיחותיי עם מוריו של עידו נתניהו, בתקופת עבודתו בביה"ח שיבא, עולה שעדו זכור להם כאחד הסטאג'רים היותר מוכשרים שעבדו בבית החולים אם כי הייתה להם כבר אז תחושה שהרפואה היא רק נושא אחד מתחומי התעניינותו האחרים.
 
לימור: מדוע בחרת להתמחות דווקא ברדיולוגיה? ומדוע בארה"ב?
 
עידו: כבר בתקופת הסטאז' בשיבא החלטתי לבחור ברדיולוגיה כדי שיוותר לי זמן לכתיבה. הכתיבה בערה בעצמותיי מגיל צעיר וכבר בשנות השמונים התחלתי לכתוב את ספרי הראשון . את ההתמחות ברדיולוגיה בחרתי לעשות בבית חולים "מאונט סיני" בניו יורק מכיוון שנראה לי שבאותה התקופה ההתמחות בארה"ב הייתה בעלת רמה גבוהה יותר מאשר זו שהוצעה בבתי החולים בארץ.
 
לימור: הרשה לי להזכיר את ספריך. ב-1988 פורסם ספרך הראשון: קובץ הסיפורים העונה לשם: המצילים.
 
מאז פורסמו שלושה ספרים נוספים:  
הקרב האחרון של יוני (1991) - על חלקה של סיירת מטכ"ל במבצע יונתן
 

 
איתמר ק. (1998) - סאטירה פוליטית העוסקת במאבקו של במאי קולנוע כנגד הממסד האומנותי והתרבותי בישראל
 

 
 
סיירת מטכ"ל באנטבה (2006) - קובץ של מסמכים ועדויות של לוחמים שהשתתפו במבצע אנטבה.
 
שניים מספריך עוסקים באחיך יוני נתניהו. יש לציין שספריך תורגמו לאנגלית, לרוסית ולאיטלקית.
כמו כן פרסמת ב-1978 את מכתבי יוני- לקט מכתבים של אחיך יוני נתניהו שנהרג במבצע אנטבה וכן אמרים וסיפורים בעיתונות הישראלית.
 
המחזה הפי אנד הוא המחזה השני שכתבת אך ראשון שעולה עתה על הבמה. המחזה הוצג בהצלחה באיטליה ב-2007  וזכה שם לשבחי הביקורת. לאחרונה, הוצג המחזה בהקראה בפסטיבל לתיאטרון בינלאומי בדרזדן בגרמניה, בהפקה משותפת ישראלית-גרמנית, בבימויו של מוני יוסף ובהשתתפות השחקנים יגאל נאור ולימור גולדשטיין, ושחקנים מלהקת התיאטרון השייקספירי של העיר ברמן בגרמניה.
 
 
לימור: כיצד הגיע המחזה לאיטליה?
 
עדו:הוא הגיע לאיטליה דרך המתרגם של ספרי שהכיר שם מישהו שחיפש מחזה ליום השואה ואיכשהו המחזה התגלגל לליאונרדו פרנצ'סקיני שהתלהב ממנו והחליט להעלותו. "המחזה הוא לא על השואה", מדגיש נתניהו, "אלא "הוא מחזה על הכחשה ועל אשלייה עצמית".
 
לימור: האם תוכל לספר לי בקצרה במה עוסק המחזה?
 
עדו: השנים 1932–1933. מרק ארדמן הוא פרופסור מפורסם לפיסיקה באוניברסיטת ברלין, העומד בפני פריצת דרך במחקרו.  לאה, אשתו הססגונית, חיה חיים מלאים כצרכנית התרבות העשירה של העיר, ומנהלת רומן סוער עם עוזרו הצעיר של בעלה.  לבני הזוג בן מוכשר בן-17.  מסביב מתרבים הסימנים לסכנות עתידיות הצפויות ליהודים כמותם, אך בני הזוג נוטים להדחיקן. כשהיטלר נבחר לקנצלר ומרק מפוטר מעבודתו, לאה ומרק כבר אינם יכולים שלא להתייחס לשינויים המתחוללים בגרמניה, אך הם מתקשים להחליט אם לעזוב ולוותר על דפוסי חייהם, גם נוכח האסון המתקרב.
                                                                      
 
לימור: כיצד הגעת להעלות את "הפי אנד" בארץ?  האם יש קשר בין הייחוס המשפחתי שלך ולהתייחסות למחזה פרי עטך?
 
עדו: המחזה נשלח לציפי פינס מנכ"לית בית לסין בעילום שם. המחזה הועבר אליה על ידי השחקן יגאל נאור שקרא את המחזה והתלהב ממנו. כשציפי פינס נפגשה עימי לראשונה היא הייתה כנה מספיק לומר לי שהיא איננה יודעת כיצד הייתה מגיבה אם היא הייתה יודעת מי כתב את המחזה.
 
לימור: האם אחיך, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מודע  ליצירותיך? האם הוא קרא את המחזה?
 
עדו: אחי בנימין נתניהו ואנוכי חובבי תיאטרון וזכור לי שלפני שנים, כששהינו בפילדלפיה, אף הלכנו יחד לצפות בהצגות של תיאטרון חובבים. זכורים לי במיוחד המחזה "אמא קוראג' של ברתולד ברכט וכן "צייד המכשפות" של ארתור מילר. אחי קרא את "הפי אנד" לפני שנתיים בערך ואהב אותו.
 
לימור: אביך, פרופ' בנציון נתניהו, הוא אחד ההיסטוריונים החשובים ביותר בעולם העוסקים בחקר חיי יהודי ספרד בימי הביניים ובחקר האינקוויזיציה. בעברו הרחוק עבד פרופסור נתניהו בארה"ב לצד מייסד התנועה הרביזיוניסטית,זאב ז'בוטינסקי. בין שאר פעילויותיו הוא היה העורך הראשי של עשרת הכרכים הראשונים של פרויקט האנציקלופדיה העברית הענק. נתניהו הוא פרופסור עמית באקדמיה למחקר יהודי, חבר באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות ומדעי ההיסטוריה בספרד, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת קורנל.
 האם הוא השפיע על כתיבתך?
 
עדו: ללא ספק השפעתו של אבי ניכרת על השכלתי ועל כתיבתי . 
 
לימור: המחזה הראשון שכתבת וגנזת קשור למחקר של אביך בנושא יהדות ספרד. יש לציין שאביך למד לתואר דוקטור ב"דרופסי קולג'" בפילדלפיה, ועבודת הדוקטורט שלו עסקה בדון יצחק אברבנאל. במה עסק המחזה?
 
עדו: נושא המחזה היה התנצרותו של דון שמואל אברבנל בספרד של אמצע המאה החמש עשרה. אכן הגעתי לנושא כשקראתי את אחד ממחקריו של אבי והנושא הצית את דמיוני.
 
לימור: משפחת אברבנל הייתה נודעת ומיוחסת. עיר מולדתה של המשפחה הייתה סבליה. הם ישבו בה גם בתקופה שלטון האיסלם בספרד. העיר נחשבה למרכז מסחרי גדול שהשפעתם של היהודים בו הייתה רבה. העיר עמדה במוקד של פולמוסים דתיים. דון שמואל המיר את דתו. בנו דון יהודה בן שמואל ניתק את היחסים עימו ועם בניו והיגר לפורטוגל. אביך, הפרופ' בנציון נתניהו בספרו דון יצחק אברבנאל, (הוצ' שוקן,2005, עמ' 22) מציין כי נושא המרת הדת של דון שמואל והעובדה שלא חזר ליהדות אינה מוזכרת בחיבורי דון יצחק, נכדו.
עדו: אני עוסק במחקרו של אבי בנושא שפורסם באחד מעיתוני המחקר המקצועיים הבינלאומיים. ההשערה המופיעה במחקרו היא שדון שמואל אברבנאל התנצר במחאה על התנהגותם הנלוזה של הקהילה היהודית. בשל מניעיהם התועלתניים הם טפלו על חברו הטוב של דון שמואל אברבנאל, דון פיג'יונה, אשמה חמורה וגרמו להריגתו על ידי השלטונות. דרכו של דון שמואל לברוח מהיהדות הייתה אחת- להתנצר. אבי כמובן הקפיד לציין שמדובר בהשערה בלבד.
לימור: האסקפיזם הזה שאתה מדבר עליו בתקופה ההיא – הייתי מכנה אותו בשם "ההתנצרות" שאתה מדבר עליה והוא בא לדעתי לידי ביטוי גם היום. אנשים כאן בארץ מתמודדים עם מצבים פוליטיים וכלכליים מסובכים שאינם נראים להם ובמילה עדינה מעיקים עליהם ואחת הדרכים לברוח, לאו דווקא בריחה פיזית, היא הכתיבה. עבורי האסקפיזם מהתחושות הללו הרווחות כאן היא כתיבה על הוויות לא ישראליות, על עולמות רחוקים, כמו בכל ספריי וגם בספרי: סודות מרקש. ( ראה קישורית). בספר זה אני עוסקת במרקו המרוקאית (לאו דווקא מהפן היהודי) ובבעיית ההגירה של הצעירים בני המעמד הנמוך. בעלילת הרומן אני הוא הגיבור המרוקאי, ההומוסקסואל המוחה כנגד הדיקטטורה המלוכנית המסואבת תוך כדי  תהליך אישי שהוא עובר במקביל- גילוי זהותו המינית. על אף שהוא מצליח להימלט לאנדלוסיה והופך למשורר נודע בסביליה הוא איננו מצליח לברוח מעצמו. כפי הנראה "ההתנצרות" שעוברת על אנשים כיום במחאה על המועקה הזאת- לא באמת פותרת את הבעיה. כנראה התנהגותם של היהודים לא תמיד מוסרית וצודקת.
עידו: אני מסכים עם כך שלא תמיד היהודים מתנהגים בהתאם לאמות מידה מוסריות ראשונות במעלה.
לימור: אני מאמינה שעוד תחזור ותעלה את המחזה על אודות התנצרותו של דון שמואל אברבנאל. נראה לי, שאווירת המסתורין של האגדה הימי-ביניימית, תוסיף נופך מיוחד למחזה.
עדו: יתכן מאוד שאשוב בעתיד לעסוק במחזה הזה. ראשית, יהיה עלי לשפר את כתיבתו בהסתמך על הניסיון שצברתי במסגרת עבודתי על המחזה "הפי אנד".
לימור: אני מתבוננת בך ורואה אדם מלא התלהבות יצירתית, נחוש ואף מודאג לגבי התהליכים המתבצעים בכל שלב ושלב של החזרות לקראת העלאת ההמחזה. ההתלהבות הזאת מוכרת לי באופן אישי מהתהליך של כתיבת ספריי ואף החשש מהשינויים שיכניס בהם העורך. התגובה הזאת אוחזת בי בכל פעם מחדש ולגבי כל ספר. ספר לי על הבעייתיות שבהפיכת הטקסט הכתוב למחזה?
עדו: לא קל לי לקבל את השינויים המתבצעים בפועל במחזה. לעתים נדמה לי שהשינויים שנערכים בטקסט נובעים מהצורך לפשט ולחדד את העלילה כדי לגרום למחזה להיות מובן יותר. ככלל אני חושב שהטקסט צריך להביע את התוכן במרומז מבלי להסביר את הדברים יתר על המידה, עובדה שהיא נכונה יותר לגבי כתיבה ספרותית. מאידך אני מבין את הצורך בפשרה בין הנאמנות לטקסט הכתוב למציאות. הדרמטורג, שבמקרה זה הוא גם הבימאי, אבישי מילשטיין, הוא אדם מוכשר ומוערך מאוד על ידי ועם הזמן אני נוכח שאני לומד הרבה מהעבודה עמו ועם הצוות.
לימור: כיצד אתה משלב כיום את עבודתך כרופא עם היותך סופר ומחזאי?
 
עדו : כיום אני רדיולוג העובד בבית. אני מפענח צילומים של מקרים רפואיים הנשלחים אלי באמצעות האינטרנט מבתי חולים בארה"ב. עבודת הפענוח האינטרנטית היא עבודת צוות הכוללת בעיקר רופאים אמריקאיים. רופא בכיר איטלקי מנאפולי נמנה אף הוא עליהם. אנחנו  מחלקים בינינו  את התורנויות.
 
הערת המראיינת: כמה התרחקתי מעידן התורנויות הפעילות של רופאים בכלל ורדיולוגים בפרט הרהרתי בקול רם כשאני נזכרת בתורנויות המפרכות שהתנסיתי בהן בתקופת הסטאז' שלי בביה"ח שיבא בתל- השומר. העולם השתנה ואף אני השתניתי.
עידו חייך. החזרתי לו חיוך קטן. חייכנו.
 
 
 
המחזה "הפי אנד"  יעלה ה-18 עד ה-26 לאוגוסט במסגרת פסטיבל:"פותחים במה" למחזאות ישראלית של תיאטרון בית לסין ויוצג באולם בבית ציוני אמריקה בתל- אביב.
בימוי: אבישי מילשטיין, תפאורה: ניב מנור, תלבושות: נמרוד עדן, מוסיקה: דורי פרנס, תאורה: דולב ציגל, שחקנים: אוהד שחר, מיכל לוי, דני איסרליש, ידידיה ויטל, דקלה הדר, קרן שיניוק, דנה לרר.
 
 
 

הוספת תגובה  הדפסה

 

 
תגובות הגולשים
 
 כל הזכויות שמורות לאגודת הסופרים העברים במדינת ישראל  

Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים